The blog remains the same

11 תגובות

1. פילומנה כותב:
   2 בDecember, 2009 בשעה: 18:27

   למה את כל כך אכזרית עם הגברים שבחייך ?
   או שאת אוהבת אותם עד טירוף, או שאת אדישה אליהם (ומקיימת קשר בעיקר עם גופם).
   זה נראה כאילו את מתנקמת בו בזה שהרגשת רע שלא היית נאמנה אליו.
   מהרגשה שזה חטא הפכת את זה לנורמליות החדשה.

2. לירון כותב:
   2 בDecember, 2009 בשעה: 19:05

   ממ..כן.
   וזה לא נקרא להיות אכזרית,זה נקרא תיאום ציפיות.

3. whisper כותב:
   2 בDecember, 2009 בשעה: 19:12

   מצחיקה את – אין כזה דבר התאהבות תמימה מבחינה כימית זו אובססיה מהרגע הראשון, האובססיה האנושית לקשר ולהתרבות.
   השאלה מה עדיף, להיות מודעים לזה כל הזמן, ולעצור את זה בעודו באיבו, או להסחף, ולהתמודד עם ההשלכות… המפף.
   מקווה בשבילך שתצליחי לפתור את זה עם עצמך ולא תתבחבשי עם זה תקופה, כי המצבים האלה די מגעילים ומעיקים. כמו סוג של התמכרות, בשימוש יש היי, אבל הגועל נפש אחר כך. בלעע.

4. Lizibee כותב:
   2 בDecember, 2009 בשעה: 20:05

   פילומנה,
   אני בסה”כ לא מאוהבת בו ולכן לא מעוניינת איתו בקשר רציני. מצד שני, כיף לי ונעים לי איתו. הוא איש שיחה מעניין וסה”כ בחור טוב, אבל וואלה, לא מרגש אותי. אני לא חושבת שזה נקרא להיות אכזרית.
   לירון,
   מה עושים כשהציפיות לא מתואמות?
   whisper,
   אני כרגע החלטתי להיות פאסיבית לחלוטין. לא ליצור איתו קשר ולתת לו להחליט מה טוב בשבילו. מבחינתי, אני אשמח שהוא ישאר בחיים שלי בתור… מממ… ידיד עם מותרות, אבל אם זה פוגע בו, ומאחר ואני לא יכולה להציע לו יותר מזה, אז כמובן עדיף שלא.

5. לירון כותב:
   2 בDecember, 2009 בשעה: 20:13

   מה שקורה זה שהוא מתנהג כמו שאת מתארת.
   ואם באמת היית כנה ואמרת לו הכל,הוא יכול לבוא בטענות(אם בכלל)
   רק אל עצמו.
   כמו שאמרתי: תיאום ציפיות.

6. נמרוד אבישר כותב:
   3 בDecember, 2009 בשעה: 07:26

   “הו אגרטל חומצה,
   זו אהבה שאתה מלא בה. אתה יודע את מי אתה שונא.
   הוא מחבק את הכדור והשרשרת שלו למטה ליד השער
   שנפתח אל הים
   שם הוא מסתער, לבן ושחור
   ופולט אותו החוצה.
   בכל יום אתה ממלא אותו בדברים-של-נפש, כמו קנקן.
   אתה כל כך תשוש.
   אתה נותן קול לצלצול אזני
   מנפנף ומוצץ, עטלף אוהב-דם.
   זהו זה. זהו זה.
   אתה מציץ מהדלת,
   מכשפה עצובה. “כל אישה היא זונה.
   אינני יכול לתקשר”.

   אני רואה את התפאורה שלך
   סוגרת עליך כאגרופו של תינוק
   או שושנת-ים, הים
   אהוב ישן, הקלפטומן הזה.
   עודני עירומה.
   אני אומרת שאולי אשוב.
   אתה יודע למה שקרים נועדו”.
   (ס. פלאת’, Lesbos)

7. קאיה כותב:
   3 בDecember, 2009 בשעה: 10:17

   את צריכה לחתוך אותו, אין ברירה. הוא לא מסוגל לנתק את עצמו ממך, תעשי לו טובה ותסיימי את זה בשביל שניכם.

8. יאיר כותב:
   4 בDecember, 2009 בשעה: 10:37

   כן, להיות גבר זה גם לא להבין מה זה כל הדברים שקורים לך בצד ימין של המוח בגלל איזו בחורה, ולמה זה כל כך משפיע לך על החיים, ואיך לעזאזל מחזירים את זה למה שהיה קודם.
   יש כאלה שאצלם לא קורה כלום בצד ההוא, ואז הבנות מתעצבנות (אתן קוראות לזה “לא מפגין רגשות”).
   יש כאלה שאצלם צד ימין מתחיל פתאום לעבוד אבל לא יודעים איך לנטרל אותו.
   ויש את מיקי בוגנים.

9. Lizibee כותב:
   4 בDecember, 2009 בשעה: 15:29

   נמרוד,
   אמממ… תודה… (?)

   קאיה,
   אחרי עוד סמס של ‘מתגעגע אליך’ שהגיע הפעם ב 3:40 לפנות בוקר, אני מתחילה להשתכנע שזה הדבר הנכון לעשות.

   יאיר,
   בתור אישה, זה נורא קשה להיות גבר.

10. נמרוד אבישר כותב:
    4 בDecember, 2009 בשעה: 22:09

    כן, תודה. אסביר מתישהו אם צריך.

11. בדרך הביתה : The blog remains the same כותב:
    11 בJanuary, 2010 בשעה: 02:03

    [...] תכונה שמאפיינת נשים, אז אמרתי שכן, אבל שאני גם מכירה מספיק גברים שחטאו בזה, ודווקא כאלה שהיו די [...]

    

הוסף תגובה !

שם

אימייל (לא יפורסם)

אתר

חיפוש