Jan 27

בפלאפון שלי יש המון אפליקציות.

רובן הגדול חסרות תועלת.

Jan 25

יעל כתבה פוסט שבקריאה ראשונה די עצבן והעליב אותי. בקריאה שניה ושלישית הבנתי יותר את כוונתה. הביקורת שלה לא הופנתה כלפי (יעל אגב נמנעה מלפרר אלי ואילו אני חשפתי את עצמי בתגובה שהשארתי אצלה), אלא כלפי אנשים ששופטים אותה לפי ההתנהגות שלי (או של חברים שלה באופן כללי).

אני לא מרגישה צורך להצדיק את ההתנהגות שלי באותו ערב (אני מתייחסת כרגע לסיפור השני בפוסט שלה), גם לא להתנצל עליה. מה שאני בוחרת לעשות והצורה בה אני בוחרת להתמודד ולהתנהג עם אנשים היא ענייני הפרטי. באופן אישי אני חושבת שהתנהגתי בסדר גמור. ואני, אגב, מאוד נהניתי מהערב המדובר, למרות הרעל שנשפך עלי מאחורי גבי. מבחינתי, אנשים ששופטים אותי אחרי דקה וחצי היכרות, אינם שווים את ההתייחסות שלי.

כבר התחלתי בעצמי לכתוב פוסט על אותו ערב. סיפרתי שם איך הערב התחיל, בחפוז נעים אצל התייר לפני היציאה. כתבתי על ההרגשה שהיתה לי כשהגענו לבר השכונתי. הרגשתי טוב, הרגשתי סקסית ואהובה והייתי מלאת ביטחון. כתבתי על זה שהתחילו איתי פי שלושה גברים מבדרך כלל, למרות חוסר הדיסקרטיות שלי ושל התייר (אני באמת צריכה לצאת איתו יותר) וסיפרתי גם על כמה שטויות שעשינו במהלך הלילה.

הפוסט של יעל קצת שינה את הפרספקטיבה שלי על כל הלילה הזה. הרי בסופו של דבר, הסיבה שבגללה נהניתי כל כך לא היתה בגלל כל הדברים שמניתי למעלה, אלה היו רק תופעות לוואי, אלא פשוט מאוד כי ביליתי עם שלושה אנשים שאני אוהבת. אולי שלושת האנשים שאני הכי אוהבת והם אלה שגרמו לי להרגיש כל כך טוב ולכל מה שנלווה להרגשה הזאת.

כתבתי פעם פוסט על הקושי שלי ביצירת חברויות. באופן אישי, זהו אחד הפוסטים שלי שאני יותר אוהבת. מעטים הם האנשים שעושים את המאמצים להכיר אותי לעומק. אני מודעת לכך שאני יוצרת רושם של מישהי בלתי נגישה וסגורה וההתנהגות שלי מתפרשת לעיתים לכל מיני כיוונים שונים. יהיו את אלה שיקראו לי זונה/ שרמוטה, אלה שיגידו שאני סנובית ואלה שסתם לא מבינים מה הקטע שלי. ויש את אלו, המעטים, שחופרים קצת יותר לעומק ומגלים מי אני באמת. אלה בדרך כלל גם נשארים.

ביום שישי ביליתי עם שלושה אנשים כאלה. שלושה אנשים שאוהבים אותי, לא למרות, אלא בגלל מי שאני.
שלושה אנשים שאני אוהבת בגלל מי שהם.

“אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה“. ובכן, החברים שלי הם ערב רב של גוונים וצורות ותכונות אופי ויופי שונות:
התייר: מבריק, בעל אבחנה חדה כתער ואינו שופט.
הקטנה: התגלמות האקסיומה שאומרת שדברים טובים באים בחבילות קטנות. אישה דעתנית, עצמאית ועוצמתית ועם זאת יש בה פתיחות וקבלה למגוון רחב כל כך של דעות ורעיונות שונים משלה.
והיעל: טוב לב ונאמנות חוצת גבולות. אידאולוגית ורומנטיקנית חסרת תקנה ותמיד מצליחה לראות את הצד האופטימי שבכל צרה.
וכולם התברכו בחוש הומור ורוח שטות שאני מתחברת אליה ואוהבת. אלו אנשים שבחרתי כחברים והם בחרו בי כחברה.

יעל מתרעמת על כך שאנשים שופטים אותה לפי ההתנהגות של חברים שלה. ואני אומרת, שאם אנשים, לא כל שכן זרים מוחלטים, שופטים אותי לפי החברים שלי, הבעיה היא לא אצלי, גם לא אצל החברים שלי, הבעיה היא אצלם. ועם כל הכבוד לבעיות שלהם, לא אכפת לי מהם כהוא זה.

Jan 18

אני מנסה לחשוב מה אני מספרת לאנשים לאחרונה כשהם שואלים מה אני עושה עם עצמי. וואלה, אני באמת לא עושה הרבה. נכנסתי לאיזו רוטינה שקשה לי לצאת ממנה, של התעוררות ב 2 בצהריים ואי עשיית כלום עד חמש לפנות בוקר. מדי פעם אני גם ממלצרת, בפאב מלא בערסים צעצוע, עושה קצת טיפים, אפילו די טובים, וחוזרת הביתה, יושבת קצת מול המחשב ושואלת את עצמי מה לעזאזל.

קשה לי ככה. לא בא לי לעשות כלום. אני יודעת שאני חייבת למצוא עבודה אמיתית. בבנק, ברוך השם, כבר הבהירו לי את זה היטב. גם אמא שלי הבהירה לי וכל שיחה איתה רק הופכת למריבה. היא דואגת לי. לא רוצה שאכנס לחובות ואני נמנעת מלספר לה בכמה חובות אני באמת. רק שכל פעם שהיא מתחילה להעביר עלי ביקורת ומנסה לשכנע אותי שאחזור לתחום האדמיניסטרציה, אני עוד יותר מאבדת מוטיבציה וככה אני ממשיכה לא לעשות כלום. היא החליטה שאולי לא כדאי שנדבר בזמן הקרוב. בימים האחרונים בכיתי לא מעט בגלל העניין הזה איתה.

חוץ מזה נהייתי אדישה לחלוטין לכל מה שקורה סביבי. החוזה על הדירה שלי מסתיים חודש הבא וטרם טרחתי לחתום על אחד חדש, או אפילו לומר להם שאני מתעתדת לעשות את זה. לא שאני יודעת מאיפה אשלם את שכר הדירה, אבל מילא, אני צריכה לגור איפשהו וזה הכי טוב שיש כרגע ואני באמת מאוד אוהבת את הדירה הזאת. התחלתי לחסוך בכל מה שאני יכולה. אין יותר לאכול בחוץ, רק בישול ביתי שמסתכם בחזה עוף, אורז, בולונז ושקשוקות. אני מרשה לעצמי לצאת פעם אחת בשבוע לדרינק אחד בלבד, רק כדי שלא אאבד את השפיות לחלוטין ושלא אחטוף התקף קלסטרופוביה מהסתגרות בבית. כבר למדתי בעל פה את לוח השידורים של יס.

היחידה שמרוצה מכל המצב זו החתולה, שנהנית שיש מי שילטף אותה במשך רוב שעות היום ושיש לה יותר זמן להיות בחוץ, כי אני פותחת לה את הדלת כל זמן שאני בבית ויש אור.

קמתי מוקדם ביום שבת, לאירוע משפחתי. כשלקחתי את משקפי השמש שלי מהמדף ראיתי שהן מכוסות אבק. פתאום קלטתי כמה זמן עבר מאז יצאתי החוצה באור יום. לא בריא במיוחד, אני מרגישה קצת כמו זומבי. כשהגעתי אמא חיבקה אותי והחלטנו לא לדבר על דברים שיגרמו לנו לריב. אחרי האירוע חזרתי עם ההורים אליהם ונרדמתי לכמה שעות. כשהתעוררתי אני ואמא עברנו על כמה תמונות משפחתיות ישנות ופריטים שנשמרו מתקופות אחרות. אחד הפריטים היה ההזמנה לבר המצווה של סבא שלי. 23 באוקטובר 1922. לפי החישוב, הוא היה צריך להיות היום בן 101. אני אוהבת לנבור בהיסטוריה המשפחתית שלי. גם בבית אני מחזיקה כמה פריטים שהיו שייכים לסבא השני, מצד אמא. תמונה שאמא סיפרה לי שהוא מאוד אהב, של נערה קוריאנית ויש לי גם שידה ומראה גדולה על ציר שהוא בנה. הוא היה איש מוכשר, שעסק בכל מיני מלאכות יד כמו נגרות וקרושה וגם דיג. חוץ מאלה הוא גם היה אמרגן של הלהקה בה היו חברים שני האחים של אמא שלי. מסתבר שהם די התפרסמו ברחבי דרום אפריקה ורודזיה. מצחיק אותי תמיד לחשוב על דוד שלי בתור המתופף הצעיר והחתיך שראיתי בתמונות. זה שבנות היו צורחות כשהוא עלה לבמה וזורקות עליו את הלבוש התחתון שלהן. היום הוא איש כל כך משעמם. את סבא שלי מעולם לא הכרתי, הוא נפטר בגיל צעיר מסרטן והכיר רק נכדה אחת מתוך שמונה שעוד יוולדו. לפי הסיפורים של אמא שלי, הוא נשמע כמו בנאדם שמאוד הייתי רוצה להכיר. היא העריצה אותו והבנתי שכך גם סבתא שלי. הם נישאו בחתונה צבאית, בזמן שסבא שלי שירת בצבא הבריטי, ב 1942. מכתב השחרור לחופשה שלו, למטרת נישואים, תלוי על קיר הבית של הורי ויש תמונה שלהם מיום הנישואים – סבתא שלי עם שמלת כלה וסבא שלי לבוש מדי טקס צבאיים. כמה יפים הם היו. ממש כאילו הוציאו אותם מסרט הוליוודי.
גם בתמונות שלהם מיום הנישואים ה 25 שלהם, הם עדיין יפים. סבתא שלי, אישה מטופחת בסוף שנות הארבעים לחייה וסבא שלי, העתק מושלם של קלארק גייבל. הם נראים מאושרים ביחד. אני חושבת שהיו להם חיים טובים. ואמא שלי נשבעת שזה נכון.

Jan 11

בדרך הביתה מהלימודים, עת צעדתי במרץ על שדרות רוטשילד, תפסו אותי שני נערים לשיחה קלילה. “מה מאפיין נשים?” הם שאלו אותי. “וואלה לא יודעת”, עניתי להם. “ומה מאפיין גברים?” הם המשיכו וגם על זה נתתי את אותה התשובה. “נו חייב להיות משהו”, הם המשיכו ללחוץ, אז הסברתי להם שפגשתי כבר יותר מדי טיפוסים בחיים שלי ובאמת שאני לא יכולה לקבוע משהו ספציפי. הם שאלו אם אני חושבת שרגישות יתר היא תכונה שמאפיינת נשים, אז אמרתי שכן, אבל שאני גם מכירה מספיק גברים שחטאו בזה, ודווקא כאלה שהיו די גבריים.

“איזה תכונות את מחפשת בגבר?” הם הקשו עוד קצת, שניה לפני שפניתי לאלנבי ונפרדתי מהם. “תכונות חיצוניות או פנימיות?” שאלתי. “פנימיות. נו, זרקי משהו. מהר”.

אז זרקתי: אינטילגנציה.

Jan 7

בחיטוט מגירות מצאתי דף משובץ מצהיב ועליו השיר הזה, ללא כותרת, שכתבה חברה טובה שלי מהצבא, שמאז איבדנו קשר. השיר עצמו כתוב בכתב היד שלי, כך שככל הנראה העתקתי אותו ממנה כדי שיהיה לי.

הנה הוא לפניכם:

כשהלילה צובע שחור/ שמים להם מסמרי כוכבים
אהובתי יוצאת למכור/ אשליות לאוהבים
והיא רוקדת כמו פיה/ פיה בבית זונות
אהובתי כולה סטיה/ סוטה מהשונות

היא לא מדברת על חלומות/ היא תמיד בשליטה
יש מסביבה קילומטרים חומות/ צלקת מחלתה
אם תראו את אהובתי/ דברו איתה בשמי
על הזמן שהיה/ על הזמן שחלף
על ליבי השבור/ על ראשה המטונף

כשהיא מתמסטלת/ סמים קשים
מחבקת את כולם/ את עצמה
כשהיא מזדיינת, טועמת נשים/ היא כמעט ערומה

אהובתי קוראת ספרים/ בת זונה חכמה
אהובתי חיוכיה קרים/ עיניה צורחות לו דממה
אני עוד בוכה בלילות/ והיא רוקדת בגשם
דוקרת אותה בקללות/ היא כולה כישוף וקסם

אם תראו את אהובתי/ נשקו אותה בשמי
לטפו את שיערה/ כמו שפעם אהבה
אמרו שהיתה גיבורה/ חבקו אותה לנחמה
אהובתי יפה כל כך/ בשנתה שלווה

והיא צוחקת כמו מלאך/ שונאת את הצבא
אהובתי עולם אחר/ ופעם היא היתה לי
ונשמתה ענן קודר/ חולה על מין אוראלי
אהובתי כולה מלכות/ גומרת כמו כלבה

אם תראו את אהובתי/ רצחו אותה בשמי
והביאו לי את ליבה
היא רודפת אותי/ בשתיקה מעונה
אם תראו את אהובתי הזונה

Jan 3

משרד התחבורה הודיע היום על מבצע חסר תקדים ורחב היקף “שלם יותר, קבל פחות!” ובו הועלו מחירי התחבורה הציבורית בכ 6% החל מהראשון בינואר.

בראיון בלעדי לאתר, הסכים מנכ”ל משרד התחבורה, מר שקר כלשהו, לחלוק עימנו מספר מילים:

“רצינו למתג מחדש את התחבורה הציבורית כמשהו בלתי מושג. כמו כל הדוגמניות הרזות האלה שכולן רוצות להיראות כמוהן. ברגע שמשהו נהיה בלתי מושג, אז כולם רוצים אותו ואנחנו מאמינים שזה יעבוד גם בתחבורה ציבורית. בחרנו באסטרטגיה של העלאת המחירים, כי ידוע שמחיר יקר הופך כל מוצר ליוקרתי יותר והציבור הישראלי, כידוע, אוהב דברים יוקרתיים.
המודל העסקי הזה כבר הוכיח את עצמו במדינות וערים רבות ברחבי העולם כגון אזרבייג’ן, פקיסטן, כלכותה שבהודו (בקרוב גם במומבאי), סומליה, רואנדה ובעבר גם בגרמניה המזרחית וברה”מ.”

בתוך כך גם התבשרנו על ביטול עתידי של קווי אוטובוס לא רווחיים וכן צמצום שעות הפעילות של הקווים העמוסים, שוב, על מנת ליצור להם ביקוש גבוה יותר. בנוסף, יבנו עוד כ 67,000 חניונים חדשים שיתפרשו על שטח של כ 100,000 דונם. בפעולה זו, מקווים במשרד התחבורה להוזיל את השימוש ברכבים הפרטיים ולהוציא אותם לחלוטין מהאופנה.

Jan 2

אי אפשר לקחת ברצינות שום דבר שקורה בחמש לפנות בוקר.

[ליז לבוס החדש שלה (כן, יש לי עבודה חדשה בתור מלצרית), אחרי ערב סילבסטר מבאס למדי, תוך כדי דיון על, איך לא, גברים]