מאת: Lizibee | 
30 בOctober, 2009| 
בעיה בריאותית כלשהי מונעת ממני לקיים יחסי מין בשבוע האחרון וגם לשבוע-שבועיים הקרובים לפחות. באופן טבעי למדי, באותו היום שקיבלתי את הבשורה מהרופא, מצב הרוח שלי היה די ירוד. אצה רצה ונחלצה לעזרתי חברתי הטובה רונה, שיכנעה אותי להתלבש יפה ולקחה אותי לאחד הפאבים של פלורנטין, להתעודד על כמה כוסות קאווה וקשקושי בנות. חוקי הדייטינג ומרפי פועלים כך שברגע שאת הכי לא מעוניינת או מסוגלת, אז, דווקא אז, תיראי הכי מושכת למין השני. ואכן, בהתאמה מושלמת לחוקים, הכרתי מישהו. שיחה ידידותית, משחק NEVER חושפני של שלושתנו ומספר צ’ייסרים אחר כך, נפרדו דרכינו לשלום בנשיקה נעימה ומסירת מספר הפלאפון שלי. סמס של ‘נהניתי, לילה טוב’ הגיע כשעה אחר כך ואז יומיים שקט.
ביום השתיקה השלישי, שוכנעתי על ידי שני ידידים לשלוח סמס בעצמי. הוא החזיר, מאוחר יותר התקשר וקבענו לצאת למחרת. הדייט נקבע באחד הפאבים שנמצאים ברדיוס שווה מהבית שלי ומהבית שלו (ננוצ’קה, אם אתם ממש חייבים לדעת) וסך הכל היה ערב מהנה למדי שהסתיים מתישהו קרוב ל 4:00 לפנות בוקר כשהוא ליווה אותי הביתה. לפני שהלך, הוא סיפר לי שאחיו פותח פאב והזמין אותי להצטרף אליו לפתיחה למחרת. לא נראה לי שהוא חשב על זה עד הסוף כשהוא הציע, כי היו צריכים להיות שם כל בני משפחתו, אבל קבענו שאתקשר אליו אחרי הלימודים שלי ונתעדכן. דייט ראשון עבר בהצלחה והסתיים בנשיקה.
למחרת בערב התקשרתי ושמעתי הסתייגות, מהסיבה שמניתי קודם, אך הוא אמר שהם בטח יעזבו בקרוב ואכן כשעה אחר כך הוזמנתי להצטרף. עד כאן הכל הלך מצויין. הוא חכם, מושך, בעל ידע נרחב בתרבות, מוזיקה וספרים ומביט בי כל הערב בעיניים בורקות מאושר. התמזמזות קלה במקום נסתר, הרחק מעיני החברים, צ’ייסרים עם אחיו והחברה, הערב מסתיים ואנו יוצאים לרחוב כדי שאוכל לתפוס מונית הביתה. מתנשקים. מתנשקים עוד. חיבוקים ונגיעות וחוסר רצון מובהק של שנינו להפרד. הוא מציע שנישן ביחד. יופי ליז, עכשיו לכי תסבירי לו למה את לא יכולה לשכב איתו. הופ, נשלפו מילות הקסם “אני רוצה לקחת את זה לאט” והוא בתגובה מבטיח לשמור על תומי. “רק לישון ביחד. לא יותר”, הוא מפציר ואני לבסוף נכנעת. הגענו אלי והלכנו לישון. הוא עמד בהבטחתו ולא ניסה דבר. דייט שני, ללא סקס, הסתיים בבוקר שקט, לפני שהלכתי לעבודה.
בדרך קיבלתי סמס מתקתק ואחר כך שקט בגזרת הליז עד 1:00 בלילה, אז קיבלתי סמס עם איחולי לילה טוב.
למחרת הוא התקשר עם הצעה למפגש, אך נתקל בסירוב מנומס. הנה, אני משחקת את המשחק; יש לי חיים, יש לי תוכניות. נדחה את דייט מספר 3 ליום הבא.
ואכן למחרת התקשרתי עם בשורה משמחת. יומי האחרון בעבודה וצריך לחגוג. ואיזו דרך טובה יותר לחגוג מאכילת בשר ושתייה מרובה. הוא נענה בשמחה, הזמין מקומות ואני, כיאה לדמות הליידי שיצרתי לעצמי, הגעתי באיחור אופנתי של חצי שעה. לאחר שהאבסנו עצמנו בבשרים, החלטנו שיהיה זה מן הראוי גם להאביס על עצמנו שתיה והמשכנו לאחד הפאבים באזור מגוריו. השיחה זורמת, העיניים שוב בורקות, הוא מחמיא ונוגע ואני נעתרת בקלות, נהנית מכל רגע. לקראת סגירת הפאב הוא מציע שנסיים את הלילה אצלו. “ו…?” אני שואלת. “ו… מה שתרצי”, הוא עונה ושוב מבטיח שהכל ילך אך ורק בקצב שאני אקבע. יאמר מאוד לזכותו, שלמרות שהוא הביע את רצונו העז לשכב איתי, הוא לא לחץ ולא ניסה ללכת יותר רחוק ממה שהתרתי לו. כשניסיתי קצת להסביר את עצמי, הוא מייד קטע אותי. “את לא חייבת לי הסברים”, הוא אמר, “שווה לי לחכות, בשבילך”.
ואז נפל לי האסימון. ההמנעות מסקס עובדת על גברים כמו קסם. ככל שאני מושכת את זה יותר, כך הוא רוצה אותי יותר. ובעוד שאת התאוריה הזאת שמעתי כבר אי שם בשנות נעוריי העליזות, מעולם לא התנסיתי בפרקטיקה שלה. עולם חדש ומופלא נגלה בפני, בגלל סיבות טכניות לחלוטין, שבמקום לחשוף אותן, בחרתי פשוט לייפייף.
בינתיים הכל מתקדם יפה. לאט. וזה טוב לי. אני רק לא יודעת כמה זמן עוד אצליח למשוך מבלי לשרוף את זה.
והשיר הזה של ה Stones נראה לי פתאום סמלי יותר מאי פעם לסיטואציה.
הזמן: חמישי, שעת לילה מאוחרת.
