הפוסט הזה נכתב אתמול, אך מאחר ובלוגלי (שוב) נפל, לא התאפשר לי לפרסם אותו.
בגיל 15 וחצי כשהמחזור שלי עדיין לא הסתדר והיה לי חשש לאנמיה, החליטו הרופאים שכדאי שאתחיל לקחת גלולות. העובדה שבאותו זמן עוד הייתי בתולה לא שינתה להם דבר. עשיתי בדיקות דם ונבחרו עבורי גלולות עם מינון הורמונלי נמוך יחסית וקיבלתי הסבר כיצד לקחת אותן ואיך ומתי ולמה. באותו הזמן שקלתי 47 ק”ג, שהתפרשו על פני כל 172 הסנטימטרים שלי, והוגדרתי כסובלת מתת משקל, מה שהיה נכון במידה מסויימת, אבל בשום אופן לא סבלתי מהפרעות אכילה. להיפך, אני הייתי מאלה שכל הבנות שנאו כי יכולתי לאכול הכל ולא עליתי גרם. שילוב של הורמוני התבגרות והתקפי אכילה מאסיביים, וכעבור שלושה-ארבעה חודשים מאז שהתחלתי לקחת גלולות, עליתי 9 ק”ג למשקל “בריא יותר” של 56 ק”ג. אז נכון שבאמת לא היה מזיק לי לעלות קצת, אבל ראבק, 3 ק”ג בחודש זה המון. למזלי, עם הזמן ההורמונים התאזנו קצת, חלק מהק”ג ירדו ונשארתי על משקל קבוע של 53 ק”ג עד גיל 22 שבו התחלתי לעבוד בהיי טק (ואז התחלתי לשבת על התחת 9 שעות ביום והיו תמיד עוגיות במטבח וזה עלה לי ב 11 נוספים).
הדבר השני שקרה לי בעקבות לקיחת הגלולות היה התחלה של כאבי מחזור. עד לאותו רגע כאבי מחזור היו בגדר אגדה אורבנית מבחינתי ולא נתקלתי בהם מעולם, אך מרגע שהתחלתי לקחת גלולות, התגלה בפני עולם חדש ומופלא של כאבי תופת בבטן מדי חודש וכאבי ראש ומיגרנות בתדירות של פעמיים-שלוש-ארבע בחודש. מאז החלפתי את סוג הגלולות מספר פעמים. עם חלק היו יותר כאבים ועם חלק פחות. לחלק היה מינון הורמונלי גבוה יותר ולחלק מינון נמוך יותר, אך הבעיות הכלליות נותרו. וכך זה נמשך כמעט עד גיל 25. מאחר וכל ההתבגרות המינית שלי היתה תחת השפעת הגלולות, לא היה לי הידע על איך זה להיות בלי. לא היה לי מושג למשל שהעובדה שאני לא נרטבת במהלך פעילות מינית, היא משהו לא נורמלי. את המיגרנות וכאבי הראש ייחסתי תמיד למחזור או סתם ל”גן דפוק” ואת היעלמות החשק המיני ייחסתי לכך שאני פשוט עם החבר כבר יותר מדי זמן.
מספר חודשים אחרי הפרידה הגדולה, אחרי שהגניקולוג שוב החליף לי סוג גלולות, החלטתי לילה אחד, בלי שום סיבה מיוחדת, לא לקחת גלולה ולמעשה מאותו יום הפסקתי לקחת אותן קליל .
בהתחלה לא הרגשתי שום דבר מיוחד, למעט העובדה שהיה לי פחות דבר אחד לעשות לפני השינה, אך עם הזמן התחלתי לשים לב לשינויים שהתרחשו אצלי. בתחילה הרגשתי עלייה בחשק המיני, אחר כך שמתי לב שכבר המון זמן שלא כאב לי הראש וכשהמחזור שלי סוף סוף הופיע מחדש, הוא עבר בקלילות וללא כאבי הבטן, המיגרנות או התשישות שליוו אותי במשך כמעט עשור. ככל שעבר הזמן, ההפסקה הזאת נראתה לי יותר ויותר הגיונית ונכונה. מה גם שלא היה לי בן זוג קבוע כך שלא היה לי צורך להתגונן מפני הריון, כי הרי גם ככה השתמשתי בקונדום עם כל הפרטנרים שלי. הדבר היחיד שקצת הטריד אותי היה חזרתם של החצ’קונים, אך הנחתי שעם הזמן ההורמונים שלי יסתדרו והם יעלמו. חוץ מזה, הגמילה עשתה לי רק טוב, גם מבחינה נפשית. הרגשתי חופשיה.
בביקור הבא שלי אצל הגניקולוג לבדיקה שגרתית, סיפרתי לו על ההפסקה, אמירה שגררה פרצוף מאוכזב ו”נו נו נו” זועף במיוחד. “תחזרי לגלולות” הוא הפציר, “זה יעזור לך גם עם האקנה” הוא ניסה לשכנע וכל השכנועים וההסברים שלי על כמה שיותר טוב לי בלעדיהם לא עזרו. יצאתי משם עם חבילת גלולות ומרשם לחצי שנה נוספת שנזרקו אחר כבוד לפח הקרוב. הסצנריו הזה חזר על עצמו עוד מספר פעמים, כאשר בכל פעם נאלצתי לעמוד על דעתי מחדש שלא אחזור לקחת גלולות. לא אשעבד עצמי שוב להורמונים.
היום היה לי תור לרופאת עור על מנת לבדוק כיצד ניתן לטפל באקנה שלי (שיצויין כי הוא לא נורא במיוחד. בד”כ ניתן להסתיר הכל עם מייקאפ, זה פשוט שאני מעדיפה להפסיק לפרנס את קליניק). נעזוב את זה שהתור נקבע כבר כמעט שלושה חודשים מראש מאחר ולא היה מקום לקבל אותי לפני כן, ונתעלם גם מכך שנאלצתי עוד להמתין בתור מעל לשעה ונעבור הישר למסקנות. ובכן, הרופאה הביטה בי, בדקה אותי למשך 30 שניות שלמות במבט בוחן, שאלה שתי שאלות ומיד קבעה: “תחזרי לקחת גלולות!” משהבעתי את התנגדותי היא המשיכה ואמרה שהטיפול יהיה ע”י רואקוטן וגם הזהירה שבתקופת נטילת התרופה אסור לי בשום אופן להכנס להריון ואז שוב קבעה שאצטרך לקחת גלולות, בנוסף לשורה שלמה של תנאים ואיסורים אחרים. קונדום? “זה לא מספיק יעיל, את חייבת לקחת גלולות”. כששאלתי על טיפול חלופי, נעניתי בתשובה קצרה של “לא” וכשניסיתי למנות את הסיבות בגללן איני רוצה לקחת גלולות, קיבלתי נפנוף יד מבטל שאמר “את לא מבינה מהחיים שלך”. כל הרופאים שדיברתי איתם על כך טענו שאני ממציאה שטויות ושלגלולות אין שום תופעות לוואי ושאם יש, אז אני יכולה להחליף אותן. משהסברתי שכבר ניסיתי 6-7 סוגים שונים, שהם לדעתי הצנועה מדגם די מייצג, קיבלתי בעיקר מבט של בוז ונפנוף יד מבטל נוסף. והשאלה שלי היא: מדוע הרפואה הקונבנציונאלית מסרבת להכיר בזכותי לתת לתהליכים הטבעיים של גופי להתרחש ללא התערבות של הורמונים? האם אין לי הזכות לקבוע מה נכנס או יוצא מהגוף שלי? האם אין לי היכולת להבחין מה גורם לי להרגיש טוב או רע? האם לדעתי על מצבי הבריאותי או הנפשי אין שום משמעות?
צריך להבין שאני לא מתנגדת כאן לנטילת איזושהי תרופה מצילת חיים, או אפילו תרופות לטיפול בדכאון או הפרעות קשב כמו ריטלין שהרופאים כל כך אוהבים לדחוף לכל ילד שמראה סימנים של קצת יותר מדי סקרנות או אנרגיה (וגם על זה יש לי המון מה להגיד). אני בסה”כ מתנגדת ללקיחת הורמונים שבלי ספק משפיעים עלי לרעה. זו לא אמורה להיות בעיה, הרי המצב הטבעי והבריא של הגוף הוא להיות בלעדיהם. אז מה הקטע פה בעצם? כי אני מתחילה להרגיש שיש איזו קנוניה שמטרתה לגרום לכל נשות העולם להשתמש בגלולות. ואני לא הבחורה היחידה שמרגישה ככה. ולא שאני חושבת שזה לא מתאים לכל הנשים באשר הן, אבל אני בטוחה שהן לא מתאימות לי. גלולות הן אולי האמצעי היעיל והנפוץ ביותר למניעת הריון לא רצוי (למעט התנזרות כמובן), אך הן בהחלט לא האמצעי היחיד. אני מוחה על הצורה בה רופאים דוחפים לכל אישה גלולות מבלי להסביר להן לרגע על תופעות הלוואי, על איבוד החשק המיני, על ההשמנה, או השינויים ההורמונליים שעלולים לעבור על הגוף. משום מה, כל רופא שהעליתי בפניו את הסוגיה לא היה מוכן לשמוע על פתרון אחר כגון קונדום, שלא לדבר על עשרות אמצעי המניעה האחרים שיש לשוק להציע. אגב, אף רופא, גם כשהזכרתי את המילה, לא המליץ על קונדומים כאמצעי למניעת מחלות מין, או אפילו ציין את הסיכון להן.
אני אישה בוגרת, אינטיליגנטית ובעלת דעה עצמאית. צריכה להיות לי הזכות לבחור שלא להכניס לגופי חומרים שאינם נחוצים לו. וכן, אני מודעת לסיכונים שאני לוקחת וגם דואגת ליידע את הפרטנרים שלי למיטה על כך. תנו לי לקחת אחריות על ההורמונים שלי. על הגוף שלי.אני אתמודד. לגבי הטיפול, הוא כרגע נדחה למועד בלתי ידוע. בינתיים קבעתי התייעצות לגבי טיפול ברפואה אלטרניטיבית והפלא ופלא, אני אפילו לא צריכה לחכות שלושה חודשים.
מאת: Lizibee | 
29 בJune, 2009| 
