The blog remains the same

OMG הוא חמוד כמעט כמו קיטי שלי

בפרק הקודם דיברנו על גברים אנאלפבתים, ובכן בפרק הזה אציג בפניכם את הקיצוני השני, זה שמנסה להרשים בכישורי הכתיבה שלו. מובא בפניכם האיש והחרוזים:

אל תסקלו אותי עכשיו, אבל עניתי לו כי הפרופיל שלו דווקא היה מעניין:

אבל למה לא עושים מה שאני אומרת, למה?!

אז עכשיו אני ממש מתלבטת אם זה מספיק פסיכי בשביל שאפגוש אותו בכל זאת…

בשנים האחרונות (מאז שהתחלתי לעבוד בהייטק) עליתי בערך 10 ק”ג וגם התחלתי להרגיש שהגוף שלי ממש מתנוון והגמישות שלי נעלמת. אני לא טיפוס של דיאטות, כך שהפיתרון היחיד לבעית המשקל היה להתחיל לעשות כושר. העניין הוא שאני בטטת כורסא ידועה וכל נסיונותי להתמיד בחדרי כושר עלו תמיד בתוהו בעיקר כי זה ממש משעמם ותמיד הייתי יוצאת מאימון עם הרגשה פיזית ממש רעה ככה שלפני שנה בערך, אחרי עוד ניסיון כושל בחדר כושר, פחות או יותר ויתרתי על העניין וקיבלתי את העובדה שנידונתי להשמין.

ואז עלה בי רעיון. אני ממש אוהבת לרקוד וזה תמיד מכניס בי אדרנלין, אז למה בעצם שזה לא יהיה הספורט שלי? זה גאוני בעצם, לא הבנתי איך לא חשבתי על זה קודם. כל זה קרה כמובן כבר לפני כמה חודשים טובים, אבל בהיותי אלופת העולם ב procrastonation לקח לי עד לפני שבועיים כדי להרשם לסטודיו לריקוד ועד יום שישי האחרון כדי אשכרה להזיז את התחת השמן שלי ולהגיע לשיעור.

השיעור הראשון שלי היה ג’אז לירי – בסיס. אל תשאלו מה זה, אני לא יודעת להסביר. אני כן יודעת להגיד שזה היה די נורא. קחו בחשבון שבסיס זה עוד לפני מתחילים אפילו, ככה שזה שיעור שאמור להיות ממש קל ואילו אני, שלא רקדתי באופן מקצועי מאז כיתה ו’, לא הצלחתי לעשות או לזכור כמעט אף אחת מהתנועות שנלמדו. למען האמת, הרגשתי בעיקר שמנה, גדולה ומגושמת. בעוד שכל הבנות בכיתה עושות כל מיני קפיצות חינניות ופירואטים מעוררי התפעלות, אני בעיקר השתדלתי לשמור על שיווי משקל יחסי וקואורדינציה בין הידיים לרגליים. מיותר לציין שזה היה כשלון חרוץ וחזרתי הביתה מעט מאוכזבת ומאוד ומאוד תפוסה.

הניסיון השני שלי היה אתמול בערב בשיעור סטריפ דאנס. המורה הוא סוג של הומו סקסי כזה והריקוד עצמו מתאפיין בכל מיני תנועות מפתות כאלה שהן יחסית קלות לביצוע (ואני אומרת יחסית כי אני למשל עדיין לא הצלחתי לעקוב אחרי הכל) ועם שמות הרבה יותר מותאמים לימינו ולאופי התל אביבי הסליזי. נסו לדמיין כיתה של שמונה בנות + ההומו מקפצים בתנועות בוא אלי-בוא אלי-מקלחת-שור זועם.

סה”כ, למרות שעדיין לא הצלחתי לעשות את כל התנועות כמו שצריך, אני חייבת לציין שהשיעור היה די מוצלח. את המצב שלי כשיצאתי משם ניתן להשוות למצב שאחרי זיון ממש טוב – מזיעה, מתנשפת ועם חיוך ענק מרוח לי על כל הפרצוף.

גם לי הם עשו את זה, רק שהפעם זאת היתה פרסומת להסרת שיער או שקר כלשהו אחר.

ולפני שתגידו לי לסנן מספרים של 073 אני אבהיר שחלק גדול מהטלפונים שלי בנושאי עבודה מגיעים מהקידומת הזו כך שאני די חייבת לחזור אליהם.

אוף, זונות!!!!!!!!!11

אני יודעת שזה הרבה לבקש, אבל אם אתה מעיד על עצמך שאתה אינטיליגנט, לפחות תלמד לכתוב את זה בלי שגיאות.

כמובן שחשוב שגם הבחורה תהיה אינטלגנטית רגשית…

אגב, מדובר בשתי פניות מבחורים שונים.

וכן, אני עדיין שם. לא, עוד לא יצאתי לאף דייט.

אה, חוץ מאחד.

זה הבלוג שלי ואני אכתוב מה שפאקינג בא לי, ומי שלא מוצא חן בעיניו יכול לקפוץ לי!

שימו לב – פוסט ארוך במיוחד לפניכם

דירתי היקרה, הכל התחיל כבר לפני שנה וחצי, עת נפרדתי מא’ ועזבתי את דירתנו המשותפת. מצאתי דירת שלושה וחצי חדרים ברחוב בלפור, אך שכר הדירה היה גבוה ונאלצתי לקחת שותף. הראשון שחתם איתי על החוזה התגלה כפסיכופט ובלילה הראשון שלי בדירה הוא הפיל טלויזיה של 34 אינץ’ במדרגות – מעולם לא שמעתי רעש חזק כל כך. מיותר לציין שהוא לא נכנס לגור איתי. לאחר מכן החלו חיפושים אחר שותף חדש, כאשר בינתיים גרתי בדירה לבדי למשך שבועיים. לבסוף מצאתי בחור שמצא חן בעיני, הוא היה יפה מאוד וטיפש יותר מכפכף אצבע של פריחה ממוצעת, אך יחסית נקי ומסודר והוא גם דאג בד”כ לשטוף כלים וגם את ריצפת הפרקט. אם כבר אז אני הייתי השותפה הגרועה – מבולגנת, לא שוטפת כלים לעולם ומשמיעה רעשים של סקס בלילות. ביום שהוא נכנס לדירה פוטרתי מעבודתי, אבל במקביל גם הגעתי להחלטה חשובה – שותפים זה לא בשבילי.
זה לקח כמה חודשים עד שהסתדרתי על עבודה קבועה עם הכנסה די טובה ואז התחלתי בחיפושים אחריך. מאחר והיו לי עוד כמה חודשים על החוזה, הרשיתי לעצמי לקחת את הזמן עם החיפושים ובתחילת אפריל מצאתי אותך. קטנה וחמימה עם שני מפלסים וקרובה לשוק הכרמל שאני כה אוהבת, ליד המדרגות ראיתי בקיר קונסולה של מדפים עם עיטורים עתיקים ומה אגיד לך דירה יקרה שלי, רציתי אותך, רציתי שתהיי שלי.

הדרך אליך לא היתה נטולת קשיים, הו לא, מכשולים רבים עוד עמדו בפני לפני שיכולנו להתאחד, אך עמדתי בהם בגבורה, ממוקדת במטרה שהיא אחת ויחידה, להיות לבד. איתך.
בתחילה נודע לי שלדיירת הקודמת נותר עוד חודש בחוזה שלה והיה צורך למצוא דייר אחר שיחליף אותה לחודש הזה. הדיירת הקודמת דאגה לכך ואני חתמתי בינתיים על חוזה שתחילתו ב 15 במאי 2008. כבר אז החלו לצוץ בעיות, בעל הבית שלי סירב לשחרר אותי מהחוזה שלי ונאלצתי להשאר בדירתי עד סיום החוזה בראשון ביולי. בינתיים הפקדתי אותך למשמרת של מישהו אחר, אבל בטחתי בו שישמור עליך שלמה. ימים ספורים אחרי שחתמתי עליך התחלתי לצאת עם י’ והעניינים בינינו נהיו רציניים מאוד, עד כדי דיבורים על מגורים משותפים של שנינו בדירה שלו. הייתי מאמינה דירה יקרה שלי, כמעט ויתרתי עליך לטובת גבר. אך לא היה מה שימנע ממני להיות איתך ואני וי’ נפרדנו פחות משבוע לפני המעבר המתוכנן אליך. בדיעבד אינני יודעת אם היה עדיף להפרד ממנו או ממך שכן שניכם בסופו של דבר הייתם מקור ללא מעט כאב לב ודמעות.

המעבר אליך היה ביום חם בראשון ליולי. הייתי לבד עם ההובלה, ללא עזרה מאף אחד ועד לרגע האחרון שלי אצלך עוד נותרו ארגזים שלא פרקתי. הלילה הראשון היה בעיקר חם ומלא דאגה לקיטי שהיתה מפוחדת עד מאוד מהסביבה הלא מוכרת. אני לא אשכח את הערב השני שלי אצלך, זה היה הערב בו לימדתי את קיטי לעלות במדרגות שלך. קיטי, שמעולם לא ראתה מדרגות לפני כן, לא ידעה כיצד להתייחס לאותן פלטות מתכת מוזרות עם רווחים ביניהן וחששה רבות מלעלות עליהן. בעזרת עכבר צעצוע והמון סבלנות הצלחתי ללמד אותה כיצד לטפס ולרדת וברגע שהיא למדה את העיקרון הפכו המדרגות שלך למקור של הנאה ושעשוע עבורה. מהן קיטי יכלה להביט על הממלכה החדשה שלה מלמעלה ולשחק משחקים קטנים ברווחים שבין מדרגה למדרגה. הייתי מאושרת באותו ערב והרגשתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה בינינו.

את הצמח המטפס שלי הנחתי על אדן החלון הגדול שלך, שיקבל שמש והוא אכן החל ללבלב. גם קיטי הפיקה לא מעט עונג מהחלון שלך, שם היא היתה יושבת ומשתזפת בשמש שנשקפה אליך. מאוחר יותר קיטי גם גילתה כיצד לקפוץ מחלונך ולצאת לטיולים במרחבים. כן דירה יקרה שלי, גם את התגלית הזו של קיטי אני חבה לך.

כשנכנסתי אליך הגיעו השכנים לברך אותי על בואי. כמה שמחתי שיש לי שכנים נחמדים – חיים ויניב הצעירים החרמנים בדירה שלידי אף חלקו איתי את מונה החשמל ויזהר השיפוצניק שפלירטוטיו הבלתי אפשריים גבלו בהטרדה מינית וכמובן ארז ושרון והמשפחה ההודית בת 3000 הנפשות בדירת המרתף שמתחתי. יום אחד באמצע יולי המזגן שלך שבק חיים ואת הפכת מדירה קטנה וחמימה לכבשן קטן שרק הגיהנום, אולי, היה מעט לוהט יותר ממנו. המאוורר שלי לא הצליח להקל על עומס החום הנורא ואחרי שבועיים של ויכוחים עם בעלך בהם ביליתי כשלושה ימים חולה על הספה עם רצון עז למות, הותקן לי סוף סוף מזגן חדש שעל חצי ממנו שילמתי בכספי. אך בעלך קמצן הוא והמזגן שהוא בחר לא היה חזק מספיק. כתוצאה מכך הוא נשאר דלוק משך רוב שעות שהותי בבית וחשבון החשמל עלה בהתאם. אבל אני לא התלוננתי, היינו ביחד וזה כל מה שהיה חשוב.

כן דירה חמודה שלי, הייתי מוכנה להבליג על המון דברים כדי להיות איתך. את עברת כבר דייר או שניים והשנים ניכרו על קירותיך שהיו מלאים מסמרים וסדקים. לא היה מזיק אילו מישהו גם היה טורח לצבוע אותך מפעם לפעם. אני מודה יקירתי, גם אני לא השקעתי את מירב המאמצים לטפח אותך, אבל את חייבת להבין שלא היו לי הזמן או הגבר כדי לעשות זאת. לכן קיבלתי אותך כמו שאת, עם המראה המתכתי מעט, ההפרדה המאולתרת בין המטבח לסלון, המקלחת שבה לא ניתן היה למנוע את זרימת המים על כל רצפת המטבח אלא בעזרת סמרטוט שיחסום את הפתח מתחת לדלת והנזילה הקטנה בשירותים שאף אחד לא הצליח לתקן. התמודדתי גם עם קוטנו הבלתי נסבל של מטבחך ואחרי ניסיון בישול ראשון לקראת ערב יום כיפור שבו רוב האוכל מצא עצמו על הריצפה, נמנעתי כמעט לחלוטין מהכנת דברים שהם מורכבים יותר מחביתה, סלט, או טוסט. הזמנת אורחים היתה תענוג מפוקפק שכן לא היה בך מקום ליותר משני אנשים בו זמנית ורוב האנשים גם לא הרגישו בטוחים מספיק להתקרב אליך שכן היית מוגנת רוב הזמן ע”י עדר גדול של הומלסים ונרקומנים שאפילו המשטרה והעירייה, אחרי דיוווחים אין ספור, לא הצליחו להתמודד כנגדו.

למשך זמן מה הכל התנהל על מי מנוחות. הג’וקים שחדרו מדי פעם מבעד לחלון ולרצפות טופלו ע”י קיטי ונערמו בפינת הסלון כדי שאוכל לסלקם בקלות, מהנמלים נפטרתי רוב הזמן ע”י תרסיס עד שלמדתי פשוט להשלים עם נוכחותם, יזהר מצא חברה בפריז וחיים ויניב עזבו לארה”ב ובמקומם הגיעו עדי ועופר שהזמינו אותי להצטרף בכל פעם שהיה להם ג’וינט פנוי. כבר למדתי להתעלם מהאשמאי הזקן בבניין ליד שהיה מנסה תמיד להסתכל מבעד לחלון שלי וגם מהשכן באותו הבניין אשר לא ידע כפתור הווליום היכן הוא.

נהניתי מימי הקיץ האחרונים, מהקניות בשוק והקרבה לים ומדי פעם אפילו מברביקיו שיזהר היה עושה בחצר הבניין ומזמין אותי. כשפינו את ההודים ופתחו מתחתיך את הקזינו לא התרגשתי בתחילה, הרי בעלך הבטיח שזה לא יפריע לי. התקינו מצלמות ותיקנו את הצילינדר בשער של בניינך, גברים המשיכו לפחד להגיע אלי אך נרגעו כאשר נוכחו לגלות למחרת שגם אני וגם הם עדיין בחיים ובכל זאת הם התעקשו שפעם הבאה נפגש אצלם. המשכתי להאמין בכל ליבי שאני ואת זה זיווג משמיים.

לא ייחסתי שום חשיבות מיוחדת לכך שתשתית האינטרנט אצלך היתה פועלת לסירוגין או לכך שמספר הבניין לא הופיע באף מפה של אף GPS ואילולא כל האירועים שקרו אח”כ סביר להניח שלא הייתי מקדישה לכך אף מחשבה אחת נוספת. הדברים החלו להתדרדר באותו יום שבעלי הקזינו עשו ניסויים עם החשמל. בזמנו עוד חשבתי שזה בסדר ושניתן להתגבר על כך. רבים יעצו לי לעזוב אותך כבר אז ולמרות שאני מודה שפזלתי מעט לצדדים, לא באמת התכוונתי להפרד ממך ואחרי מבט זריז בלוח הדירות הגעתי למסקנה שאת עדיין האחת והיחידה בשבילי, לטוב ולרע. בערב הסילבסטר אחד המאפיונרים פתח את דלתך ללא רשותי, כעסתי עליו, מזה כעסתי, רתחתי עליו והבהרתי לו את זה. הבהרתי לו שאת שלי ושבשל כך אינני מוכנה שהוא או איש מאנשיו יגעו בדלתך או חלונך. גם אז עוד לא נכנעתי. הניתוק של המים היה ועבר וגם את זה שרדתי כמעט בגבורה, אם כי הכעסים עליך ועל בעלך כבר החלו להצטבר והתגברו עוד יותר שבוע אח”כ כשנותק החשמל עקב בעיה בלתי מוסברת בפיוזים.

דירה יקרה ואהובה שלי, עלית לי בדם, יזע ודמעות רבות שהגיעו לשיא באותם יומיים נוראיים בהם הכל התפרץ, האשליה שלי של חיים משותפים ומאושרים יחדיו נופצה לרסיסים כאשר הבנתי שאת הבעיות שלנו לא ניתן לפתור. הימים הבאים היו קשים, עברתי משבר לא קטן בגללך שסופו בהחלטה הרת גורל – אני ואת, למרות כל המאמצים, לא נוכל לבנות לנו עתיד משותף.

בתחילה לא הצלחתי לעשות דבר מלבד להתאבל עליך. ידעתי שעלי למצוא מקום מגורים חדש, אך אפסו כוחותי וכל שהצלחתי לעשות למעני היה לכתוב. כן, פרקתי את תסכולי על גבי המקלדת וקיויתי שמישהו יראה את מצוקתי ויצילני.
ואז בחור מהמם אחד חש לעזרתי והכיר לי את אחותו וזו הכירה לי את דירתה שלה. מה אגיד לך דירה יקרה שלי, זו היתה אהבה ממבט ראשון. לא תכננתי את זה, הרי לבי היה שייך לך, אך הרגש היה חזק ממני ובתוך תוכי גם ידעתי כבר שביני לבינך זה לעולם לא יהיה אותו הדבר.

בכל יום התקדמנו אני והיא צעד נוסף. בהתחלה רק הסכמה עקרונית, מעין תקופת חיזור אם תרצי. אח”כ קיימנו שיחת ‘יחסינו לאן’  – גיבשנו תנאים והוחלט על תאריך כניסה, או אז היה מפגש עם ההורים שלה שם ביקשתי את ידה. האישור הגיע כמה ימים מאוחר יותר, החוזה נחתם ועימו ההקלה. הצבע חזר ללחיי וחיוך קל החל להתפשט על שפתי. החלו ההכנות לקראת המעבר ואת, את פשוט שתקת ונתת לזה לקרות. הנה, גם את לא נלחמת עלי.

חשוב לי להגיד לך אהובה, שלא הכל בינינו היה רע. היו לנו גם רגעים יפים ונפלאים יחד, אם כי אינני מצליחה כרגע לזכור אף אחד מהם. וגם, לא הכל היה באשמתך, היו גורמים עליהם לא אני ולא את יכולנו לשלוט שהפריעו לנו וחרשו רעתנו.
היום הגדול הגיע, כמעט הכל כבר היה ארוז והתחלתי להעביר את חפצי אליה ואת המשכת בשתיקתך הרועמת. בלילה המעבר הושלם, חזרתי אליך כדי לטאטא מעט את רצפתך ולהגיד לך שלום.

זהו יקירה, הפרידה שלנו רשמית עכשיו, לא עוד מאפיונרים שמתדפקים על דלתך, או שכנים שמטרידים מינית. סוף עידן בעל הבית הלוקה בנפשו וחסל סדר ג’וקים ונמלים לעת עתה. אני מאושרת עכשיו, הזוגיות החדשה מיטיבה עימי. אנא, אל תנסי להחזיר אותי אליך שכן, יש דברים שכנראה פשוט לא נועדו להיות.

היי שלום דירה יקרה (לשעבר) שלי, את היית ותמיד תהיי הראשונה בשבילי.

ממממ… יאמי!

פוסטורח ראשון בבלוג – תגובתו של פלוני לפוסט האחרון שלי “מונולוג של אישה לא תמיד נחמדה“

קראתי את מה שכתבת ואת מה שכתב “הבחור הנחמד” שעצבן אותך.
אני מזדהה עם חלק ממה שהוא אומר. אחרי תקופה ארוכה של יובש מיני, העצבים מצטברים ובא פשוט לשבור את הכלים. גם אני רוצה לפעמים פשוט לכתוב בסטטוס “לא עשיתי סקס כבר _ חודשים, ניסיתי, לא הלך, נשבר לי. אני חרמן אש ורק רוצה מקום להניח בו את הזין לרבע שעה!”.
אני לא עושה את זה, כי ככה בדיוק אומרים בטלויזיה שלא צריך להתנהג. מי שנחמד ומנומס ומתחשב וקשוב לצרכים, יזכה בנערה ובאהבת אמת. מי שחושב רק על סקס, יגמור לבד (תרתי משמע).מצד שני, הוא טועה בכך שיש נוסחה אחריה צריך לעקוב כדי להשיג בחורה. לא שיש לי מושג מה מביא לכך שאדם א’ מצליח איפה שאדם ב’ כושל, אבל אני די בטוח שזה לא משהו שאפשר לרכוש במכולת.
לפני שנה, למשל, הייתי מאוהב בידידה שלי. נעשינו מאוד קרובים באותה תקופה והיא התנהגה בצורה מאוד רכושנית כלפי. זה לא רק שהיא רצתה לקנות לי בגדים ושהיתה לה המון ביקורת על דברים שאני עושה, אלא שהיא נכנסה לפאסיב-אגרסיב מיידי בכל פעם שדיברתי על מישהי אחרת. בשלב מסוים, הרגשתי שהידידות חורגת מהגבולות המקובלים והופכת לסוג של מערכת יחסים אפלטונית. היא עברה כמה יזיזים בחייה ולא מעט סטוצים, מה שגרם לי להרגיש שאני מספק את הצרכים הרגשיים והאינטלקטואליים שלה, בעוד היא פונה לשותפים חד פעמיים לסיפוק צרכים מיניים. זה שהיא נתנה לי לפעמים הרצאות ארוכות על הנסיון המיני שלה, לא ממש עזר.
בסוף, המתח היה חזק מדי ורבנו. דיברנו שוב רק אחרי כמה שבועות, כשהיא התקשרה להתנצל ולספר לי על הבחור שהתחילה לצאת איתו. הם עדיין ביחד וכמו רוב העולם, אני בקושי רואה אותה, אבל אני פשוט לא מצליח לשים את האצבע על משהו שיש בו ואין בי.
בתקופה שלא דברנו, חיברתי כמה נקודות והבנתי שהיא בנתה על זה שאנסה לשכב איתה, היא תסכים וזה יתן לה תרוץ לגמור את הידידות. מאוחר יותר, חשבתי על האפשרות שזו הייתה ההזדמנות היחידה שלנו להפוך ליותר מידידים.
אם לא הייתי בחור נחמד והייתי נשכב לידה, כשהלכה לנוח לשעה במיטה שלי, אולי היה קורה משהו. אלא שהיה לי כל כך חשוב לחכות לסימן ברור ממנה, שהרגשתי לא נוח עם המחשבה שאני מנצל אותה. אחרי חודשים של פחד שכל צעד חד משמעי מדי מצדי יביא לסיום הידידות, רבנו כי לא ניצלתי את ההזדמנות.גם לי יש אידיאל שאני מחפש בכל בחורה. זו דמות בדיונית שנוצרה על סמך בחורות שהייתי מאוהב בהן. אני לא מאמין שבאמת אפגוש בחורה כזו, אבל הצורך האובססיבי למצוא פתרון לכל חידה גורם להתנהג כאילו זה רק עניין של זמן. כשאני רוצה סקס, אני לא יוצא מיד לחפש אותו, אני רוצה להיות הקדוש המעונה שמוכיח איך ההתנזרות משתלמת. תכלס, זה בולשיט. מספיק שמישהי לא תעשן, תהיה חילונית ותגור באיזור המרכז כדי שאגלה עניין.
כן, היא צריכה גם להראות טוב. פה קלעת בול. לנו, הבחורים הנחמדים, נתקע בראש שאנחנו מוסריים יותר משאר בני האדם. זו הסיבה שנרגיש רע אם נחוש אינסטינקט לדחות מישהי רק כי היא שמנה מדי, או שיש לה שפם. לא נעים לי לומר לידידה שלי שהחברות שלה לא נראות מספיק טוב בעיני ושדי ברור למה הן עדיין פנויות.
אני מתנחם בכך שנעים לי לומר את זה לעצמי ולדעת שזו הסיבה האמיתית. היא לא מספיק טובה בשבילי. לצד התסכול המיני, מתקבלת גם טפיחה קטנה על האגו.

אני בחור נחמד ואי אפשר לשנות את זה. בגלל זה אני גם לא מחפש בכח להרשים מישהי ע”י אימוץ הרגלים מגונים, או התנהגות לא טבעית שמטרתה לעשות רושם.
התחלתי עכשיו קורס כדי לשפר את הבגרות במתמטיקה. מחר בבוקר אמורה לבוא אלי אחת התלמידות כדי שאעזור לה בשיעורי בית. בחורה(!) באה אלי(!) לדירה(!). מכיוון שאנחנו די מסתדרים, כבר התחלתי לחשב כמה זמן ידרש עד שיהיה בטוח לעשות מהלך ולהתחיל איתה (או לקפוץ ישר למיטה, גם עובד). אלא שבינתיים, אני שם לב שיש תלמידה אחרת שיותר מושכת אותי. אני לא יודע עליה כלום, בסך הכל נתתי לה פעם את המעיל שלי כשהיה לה קר, אבל אין ספק שאני נמשך אליה מינית. אז הבחור הנחמד שבי מעדיף להתמקד בבחורה הבטוחה יותר, זו שהסיכוי להסתבך עם החוק, או עם חבר עצבני, בגללה נמוך יותר. חלק אחר, שכבר הספיק להפיק כמה לקחים מהעבר, מבין שעדיף להתחיל עם זו שיותר מושכת אותי, מאשר עם זו שיותר סביר שלא תראה בי יותר מידיד. זו סיטואציה חריגה עבורי, להעדיף להתחיל עם מישהי כי יהיה לי יותר קל להרשים אותה ולא כי יותר ברור מה אני מקבל.
נכנס פה גם גורם סביבתי. בניגוד לבית ספר, אני עכשיו התלמיד הכי מתקדם בכיתה. אני היחיד שלא מפחד מהלימודים ומתווכח עם המורים על שיטות הלימוד שלהם. אני זה שמשדר בטחון ונראה חזק ביחס לאחרים. זה אומר שאני יכול להשיג בחורות שבנסיבות אחרות, הייתי קופא במקום ולא מעז לדבר איתן.
לפני שבוע, התחלתי עם בחורה. הצעתי להזמין אותה לקפה כשהיא מסיימת לעבוד והיא אמרה בעקרון כן, אבל לא היום, כי היא עובדת עד מאוחר ומתחילה שוב למחרת בצהריים. הצעתי שניפגש לפני שהיא מתחילה לעבוד ונתתי לה את המספר שלי, שתודיע כשהיא בתל אביב. היא לא עשתה את זה ובפעם הבאה, לקחתי את המספר שלה. שוב לא יצא לנו להיפגש מחוץ לעבודה שלה והרגשתי שאני בעיקר מבזבז את הזמן על בחורה שלא באמת מעוניינת בי, אבל לא מרגישה נוח לומר לי את זה ישירות.

כשהתחלתי איתך, אמרת שאת קצת יוצאת עם מישהו. אחרי שבועיים, בהקרנה של המוסד, בניתי על הזדמנות שניה. הדקה וחצי שיצא לי לדבר איתך, הבהירה שאת סתם לא מעוניינת. יצא שהעברתי את המשך הערב עם נדב (הוא מכיר את ידידה שלי), במקום איתך. לא בדיוק חלופה מספקת.
אחרי שקראתי עוד ממה שכתבת, הייתי מאוכזב מהמחשבה שאת מעדיפה להיות חולה, לבד בסילבסטר ולישון בסלון הקפוא של האקס, מאשר לצאת איתי.
בתור בחור נחמד, היה לי מאוד קשה לכתוב את המשפט האחרון בלי להוסיף הסתייגות מהטון התקיף. היה לי ממש קשה לא לצאת נייטרלי וחסר רגש. בחור נחמד מפחד לפגוע, אבל זה אומר שהוא גם מפחד לרגש. הוא פונה אל השכל במקום אל הלב ואחר כך מתפלא איך הבחורות נמשכות למניאקים.
לקח לי כמה לבבות שבורים לקלוט את זה.

אוקי, דורה כבר אמרה את זה ואז גם הסבירה שאין דבר מסוכן יותר מגבר שחושב שנשים לא רוצות אותו בגלל שהוא נחמד מידי. אתם יודעים מה, לי נמאס לשמוע את כל ההתבכיינויות האלה של הגברים הנחמדים – ‘אוי יו יוי היא לא רוצה אותי כי אני נחמד’. חשבתם על זה שאולי הנחמדות זו לא הסיבה שאנחנו לא מעוניינות? אולי אנחנו פשוט לא נמשכות אליכם? אולי זה באמת ה X פקטור הזה. מה זה ה X פקטור הזה אתם שואלים? לא יודעת. אבל זה קיים וזה חשוב. והנה מבזק, לא רק נשים מחפשות את זה. גם גברים מחפשים את זה. כמה פעמים יצאתם עם מישהי והיא היתה חמודה ואינטיליגנטית וגם נראית מעולה והשיחה זרמה יופי, אבל משהו פשוט לא הסתדר ולא התקשרתם למחרת? תענו בכנות. למה לא התקשרתם? הא?! הנה התשובה – ככה! כי משהו פשוט לא הסתדר. ואתם יודעים מה, זה בסדר. זה בסדר שדברים לא מסתדרים. לא כולם מתאימים אחד לשני. לא לכולם יש כימיה אחד עם השני.

אני נראית טוב, אינטיליגנטית ויש לי חוש הומור לא רע בכלל וגם לי זה קורה – אני יוצאת עם מישהו שנראה טוב לכל הדעות, נחמד, מצחיק, חכם וחושבת שיש כימיה ושהדייט היה מעולה והפלא ופלא הבחור לא מתקשר. קרה לי גם הפוך.

למה זה בסדר שגברים לא יתקשרו כי משהו לא מסתדר להם, אבל כשמדובר בנשים, או אז אנחנו צריכות להודות על מזלנו הטוב שיש גבר נחמד שבכלל מסתכל לכיוון שלנו. הרי אנחנו רגילות כל החיים לצאת עם מנייאקים סדיסטים שמתעללים בנו נפשית והורגים גורי חתולים בזמנם הפנוי ואז אנחנו בוכות כי אנחנו מתאהבות בהם והם זורקים אותנו לכלבים. ואז אתם מגיעים הגברים הנחמדים ואתם חושבים לעצמכם שאתם כל כך הרבה יותר טובים מכל החלאות האלה שאנחנו מתאהבות בהם, אבל לעזאזל מי אתם בכלל שתשפטו את האנשים שאנחנו יוצאות איתם?!

ודונט גט מי סטרטד בכלל עליכם, הגברים הנחמדים עם המודל המושלם שלכם לנשים. אתה אומר “מה שקורה הוא שנשים בונות לעצמן גבר מודולרי מכל הגברים סביבכן כאילו אנחנו סושי”. סליחה?! ואתם לא עושים את זה? אתם לא מסתכלים על נשים כאילו הן חתיכות בשר בשוק? לכם אין פנטזיות על האישה האידיאלית? כנסו לכל אתר היכרויות ותראו מה כתוב; היא צריכה להיות יפה, חכמה, גבוהה, מצחיקה, אקדמאית, ספורטאית, רזה, בשלנית מצוינת, מפנקת, אוהבת, סקסית, נשית, שתשתוק בזמן שאתם רואים כדורגל ושתמצוץ אחרי ארוחת הערב. ולמה שלא תהיה לכם מישהי כזאת, הרי אתם נחמדים אז מגיע לכם. אתם חושבים שזה שאתם נייס גאיס אוטומטית מעניק לכם זכויות . בעצם אתם אומרים שכל אישה שפוגשת אתכם אמורה פשוט לקפץ בשמחה ודילוגים הישר למיטתכם. בגלל שאתם נחמדים. הנה, הייתי נחמד, עכשיו תזדייני.
וחזרה לרשימת המכולת, אני רוצה לשאול אתכם משהו ותענו לי בכנות, הייתם יוצאים עם מישהי רק בגלל שהיא נחמדה? זאת אומרת, ממש אבל ממש נחמדה וגם די מקסימה למען האמת, אפילו אינטילגנטית ומצחיקה. רק מה, קצת שמנה. טוב לא קצת, הרבה שמנה. אבל מקסימה. באמת. נו, הייתם רוצים אותה? הייתם נמשכים אליה? הייתם מתאהבים מעל הראש? עזבו, הייתם בכלל מתחילים איתה בבאר במקום עם החברה היפה והכלבה שלה? ואם היו מכירים לכם אותה, הייתם נותנים לה הזדמנות בכלל? כן כן, עכשיו כולם יגידו לי שכן וברור כי לכולם מגיעה הזדמנות וכו’ וכו’, אבל בואו נודה באמת, לא הייתם רואים אותה ממטר, כי זו דרכו של עולם, כולנו עבדים של יופי וכולנו רוצים את מה שאי אפשר להשיג.

תנו לי לספר לכם משהו, כשאני יוצאת עם מנייאק, אני לפחות יודעת למה אני נכנסת ואין לי ציפיות. לצאת עם נייס גאי לעומת זאת זה יותר מסובך משיעורי אינפי בפתוחה. לעולם אי אפשר לדעת מאיפה תבוא הפגיעה. אני אגיד לכם עוד משהו, האנשים שהכי פגעו בי היו הנייס גאיס.
כבר היה לי ידיד ממש נחמד שהתאהב בי ואני לא הייתי מעוניינת. למה? ככה, כי פשוט לא רציתי אותו. הוא כל הזמן שיגע אותי שאספר לו למה אני לא מעוניינת, הרי הוא נחמד ומקסים ויתייחס אלי כמו מלכה והוא סירב לחלוטין לקבל את העובדה שאני פשוט לא מעוניינת. כשבסופו של דבר התוודיתי על הסיבות האמיתיות שבגללן אני לא רוצה אותו, זכיתי לממטר של העלבות והשמצות. כאילו באמת, אתם כל הזמן יושבים ובוכים ‘למה היא רוצה את האפס המנייאק הזה שלא שם עליה כשיש לה אותי שאוהב אותה ומוכן לעשות הכל בשבילה’. ואילו אני שואלת אתכם, למה אתם כל כך רוצים את השרמוטה שלא שמה עליכם כשיש בחורה אחרת, ממש מקסימה שרוצה אתכם.

ועכשיו באמת, אתם רוצים לדעת למה אנחנו מזדיינות עם המנייאקים, כי בעוד אתם יושבים בבית ובוכים על מר גורלכם ושאף אחת לא רוצה אתכם כי אתם נחמדים מדי, ה“מנייאקים” יוצאים החוצה ומשיגים לעצמם זיון. ובואו אני אספר לכם עוד משהו, אין טרן אוף יותר גדול מגבר שעסוק ברחמים עצמיים. אז תעשו לי טובה, תפסיקו להתבכיין כל הזמן על זה שלא רוצים אתכם כי אתם נחמדים מדי ותתחילו לעשות משהו כדי שירצו אתכם.

לסיכום יש לי רק דבר אחד נוסף להגיד לכם הגברים הנחמדים מדי; החיים לא הוגנים. תתמודדו.