זה לקח שנה במהלכה הגעתי לשם אחת לשבועיים, אבל היום סוף סוף השומר של צ’ק פוינט זיהה מי אני.

בערך.

יש לי כל כך הרבה סיפורים וחוויות קטנות מהזמן האחרון שלא יצא לי לעדכן עליהם מכל מיני סיבות כאלה ואחרות. העניין הוא שעם כל מה שעובר עלי בשבוע האחרון, איפשהו גם נעלם לי החשק להתיישב מול המחשב ואשכרה לנסח משהו שיעביר את כל הסיפורים הקטנים האלה בצורה הטובה ביותר. אני מרגישה די חסרת השראה בזמן האחרון ואפילו בבלוג השני אני כבר לא מעדכנת כמו קודם והפוסטים הקצרים שאני כן כותבת הם לא מספיק מעניינים או טובים. היה רגע שיא ומאז יש רק ירידה תלולה.

בכל מקרה, סתם שתדעו שיש לי מלא מה לספר, אבל כרגע אני קצת שומרת את החוויות לעצמי, שיעור בסבלנות אפשר לקרוא לזה. לא מתאים לי, אבל יאללה שיהיה.

עדכונים בקרוב, אולי אחרי שאעבור דירה…

אה וגם החלפתי עיצוב. נמאס לי מכל הורוד הזה עם הפרחים.

באמת חשבתם שתצליחו לכסות על פתיחת עונה מחורבנת על ידי זה שתעשו פרק שלם שבו סויר “לא מוצא” את החולצה שלו?

טוב נו…

אנשים שלא יודעים לעשות Rotate לתמונות ואז צריך לסובב את הראש בצורה דבילית כדי להסתכל בתמונה ועדיין לא להבין מה לעזאזל הולך שם… *אנחה*

אבל אני לא מבינה איך זה שגוגל קנו את יוטיוב והמקום היחיד שהסרטונים שלהם לא עובדים זה בכרום?!

פוסט מיוחד ובו ליז חוטפת התמוטטות עצבים ומחפשת קורת גג חדשה

רציתי לכתוב פוסט על סוף השבוע האחרון שלי שהיה ממש מגניב, רציתי לספר על ערב של בנות ביום חמישי ועל חשיבותן של חברות טובות ואיך הכרתי אותן וכמה אני שמחה על כך ושאני אוהבת אותן ושזה יהיה פוסט ממש פוצי מוצי וקושקוש ומושי מושלם. ורציתי גם לכתוב על צהרי יום שישי, על הקניות בשוק, הישיבה במנזר, הטיול בים וזה שרקדתי בחוף המתופפים יחפה למשך שעה וחצי ואיך שזו היתה חוויה רוחנית כמעט לרקוד ככה ללא עקבות, בלי איפור, לבד, עם אנשים שלא מכירים אותי, שהתגברתי לזמן קצר על פחד הקהל שלי וכמה נהניתי מזה. רציתי לכתוב על הקסם של תל אביב בשישי אחרי הצהריים, על הים, על השקיעה, על האהבה העצומה שאני חשה לעיר הזאת שאני חיה ונושמת אותה בכל יום. עוד משהו שרציתי לספר עליו היה שמיקה חגגה יומולדת שנה ביום שבת ושלמרות שנאלצתי לקום בשעה בלתי סבירה בעליל, עדיין נהניתי והיה יום מדהים ושבערב עוד יצאתי לסוג של דייט עם איזה עלם חמודות שהגיב על הפוסט שלי בפייסבוק. בכלל רציתי לציין שהפוסט הזה עדיין עושה הדים בפייסבוק ושאני מקבלת עליו תגובות מאנשים שאני בכלל לא מכירה וכמה שאני בהלם מזה. אה כן, רציתי גם לספר שאחרי זה נתתי לעלם שיעור באנטומיה נשית ושנורא נהניתי מזה ואפילו כתבתי על חלק מהעצות. אז רציתי, אז מה.

לצערי הרב וגם לצערכם אירועים מסוימים הרסו את הכוונות היפות שלי ובמקום פוסט אופטימי ונחמד לשם שינוי, אתם תקבלו הפעם את הפוסט אולי הכי מתבכיין ועצבני שאי פעם כתבתי שכן החיים שלי הפכו לטרגדיה נוראית מהסוג שרואים בטלנובלות הספרדיות הגרועות ביותר.

אז אחרי שפתחו לי קזינו מתחת לבית ואחרי הסרט עם המים ואחרי שאתמול החליפו צילינדר בשער של הבניין ולא טרחו לשכפל מפתחות לדיירים ורק במקרה אחד המאפיונרים בדיוק נכנס ונתן לי את המפתח שלו שאוכל לשכפל,  אז אחרי זה גם רבתי עם המאפיונר הראשי כי הם אלה שהחליפו את הצילינדר. ואחרי שנכנסתי הביתה והיתה לי בדיוק שעה להתקלח, להתארגן ולצאת, ואחרי שנפלו לי המפתחות בכניסה לדירה והצלחתי בכישרוני הרב להתכופף ישירות לתוך המדף שמונח לי בכניסה ובכך לפתוח את המצח ואחרי שצרחתי מכאבים וקמתי כדי לשטוף את הדם רק כדי לגלות ששוב אין לי מים, צרחתי גם על בעל הדירה שלי כמו שלא צרחתי בחיים וגיליתי אוצר שלם של קללות שלא השתמשתי בהן מעולם. ואחרי שהוא איים להעיף אותי מהדירה ואחרי שהתחלתי לבכות ולהכנס להיסטריה ואחרי שהתקשרתי לאקס לבקש להתקלח אצלו ובדרך הייתי צריכה גם להתקשר לידיד שאוסף אותי ולבקש ממנו לאחר את האיסוף ולעכב את כל שאר האנשים שבאים איתנו כי יש לי קרייסס בדירה. אחרי שרצתי לאלנבי לתפוס מונית ואז רצתי חזרה הביתה כי שכחתי את הצ’קים והנעליים ואז רצתי חזרה לאלנבי והגעתי לאקס מיוזעת ועצבנית, עם דם על המצח, דמעות רבות בעיניים ומסקרה מרוחה על כל הפרצוף והייתי צריכה להפוך ליפה ורגועה בתוך חצי שעה וכמובן שיצאתי ושכחתי אצלו את הפלאפון, אבל הצלחתי להרגע לכמה שעות וזה לקח רק ארבע כוסות יין. ואחרי שהשכן שבר את הצילינדר כי גם לו לא היה מפתח והבוקר דיברתי עם העירייה וגיליתי שבעל הבית שלי בחוב של 1500 ש”ח על המים והדירה שלי מיועדת לניתוק והסיבה היחידה שהם עוד לא ניתקו זה כי הם עברו למערכת גביה חדשה והם לא מבצעים ניתוקים עד שהמעבר יושלם, מה שמשאיר לי טווח של יום עד שנה עד שינתקו לי את המים באופן סופי. אחרי שהערב בעל הבית התקשר לספר לי שהוא עושה לי טובה ולא מעלה את שכר הדירה של 2009 (ולא משנה שהחוזה שלנו בתוקף עד יוני), אבל שמהיום שכר הדירה שלי לא כולל את הארנונה והמים ובכלל לא אכפת לו שכל מה שהוא אומר זו הפרה בוטה של תנאי החוזה שלנו, כי הרי הוא עושה  לי טובה שהוא לא מעלה את שכר דירה ואם זה לא מוצא חן בעיני אז הוא מעיף אותי מפה ואני אמרתי לו שאין לי כוח לדבר איתו יותר ושהעורך דין שלי יצור איתו קשר. אז אחרי כל זה נשבר לי!

אירועי אתמול והיום הביאו אותי למסקנה ההו כה מתבקשת שעלי למצוא דירה חדשה ועורך דין. הדרישות שלי אינן גבוהות – מרכז תל אביב, רצוי באזור כרם התימנים עד 2800 ש”ח ואפשרות להכניס בעלי חיים. מאחר ואני שותפה נוראית (בת זוג נהדרת, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר), אני מוכנה לשאת בעול של מגורים בגפי – לישון לבדי במיטה, להסתובב ערומה בבית, לשטוף רק את הכלים שלי ולקחת על עצמי את העיצוב של הסלון (בהנחה שיהיה כזה). לגבי המפרט הטכני של הדירה – דלת, חשמל ומים זורמים בהחלט יהוו יתרון, רצוי שני חדרים אם כי גם חדר גדול/ לופט עם גלריה בהחלט יוכלו לספק אותי.

לגבי העורך דין – גבוה, עשיר ממוצא אשכנזי (אם כי גם מרוקאי יתקבל בברכה) ושמתמחה בדיני חוזים ודיור. מאחר ואני חרמנית חסרת תקנה, אני מוכנה לשאת בעול של סקס על הבוקר, סקס גם בערב, שירד לי המון ושיתן לי את הדירה שלו במרכז תל אביב (בהנחה שיש כזאת). לגבי המפרט הטכני – כפי שכבר ציינתי גבוה, חטוב ורצוי בלי שערות על הגב. אני לא כל כך בעניין של בלונדינים ולכן אעדיף אותו עם עור שזוף, שיער כהה, עיניים כהות/ בהירות וזין ענק ויפה בהחלט יוכל לספק אותי.

קלינגר גורם לי לחשוב לפעמים ובתחילה באמת רציתי לרשום את זה כתגובה על הפוסט שלו, אבל מכל מיני סיבות שלי החלטתי בסוף לרשום את התגובה שלי כאן;

אם לאמר את האמת, אני לא הכי מעודכנת באירועים האחרונים וידוע גם למי שקורא שאף השתדלתי להשאר כמה שיותר מנותקת. מה שכן, אני מודה שבתחילת המבצע בעזה באמת תמכתי בו, לא מספיק בשביל לצאת לרחוב ולהפגין לטובת זה, אבל מספיק בשביל לשתוק ולא להביע התנגדות כלשהי ללחימה.
עכשיו, כשהפסקת האש נכנסה לתוקף, מתחילות אצלי השאלות, מה בעצם השגנו מכל זה? לא קיבלנו את גלעד שליט, ירי הטילים התרחב לאזורים רבים מחוץ לשדרות, כל הדרום חי בפחד, בעזה אלפי הרוגים והעולם שונא אותנו. באמת שאני מנסה, אבל לא מצליחה עדיין לראות איזו מטרה הושגה כאן.
מודה, טעיתי. מה עכשיו?

בדומה ליין, בירה וקרפצ’יו, גם לכוס יש טעם נרכש.
תלמד לאהוב אותו.

1. סטטיסטיקה בבלוגוספירה

ברור וידוע לכולנו שרוב הבלוגרים הם תל אביבים. עוד דבר ידוע מקריאה מרובה של בלוגים הוא שרובם מגדלים חתול ואף מזכירים את החתול בבלוג לעיתים קרובות. רוב התל אביבים הם בעלי חתולים. מכאן נובעת המסקנה המתבקשת שאם אתה תל אביבי ובעל חתול, אתה כנראה בלוגר.
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה;

2. חציית גבולות הבלוגוספירה

כבר אמרנו שרוב הבלוגרים הם תל אביבים, ואלה שלא הם ירושלמים, ואלה שלא תל אביבים או ירושלמים הם תל אביבים/ירושלמים שעשו רילוקיישן וממשיכים להתהדר בעברם כתל אביבים/ירושלמים, למרות שהם כבר 10 שנים גרים במקום-כלשהו-שלאף-אחד-לא-אכפת-איך-קוראים-לו. בקיצור, אני רוצה למצוא עכשיו בלוגר/ית (איכותי/ת) שהוא או היא לא מת”א/ירושליים או עיר קטנה וחמודה בשרון. האם אין בלוגרים בטבריה, אילת, ישוב-נידח-בכושעלהאמאשלי, בת ים? האם לנצח תישאר הבלוגוספירה בבועה של עצמה…?

הוא הגיע שוב לאכול איתנו צהריים, לקחתי את שאר היום חופש אז אחרי הארוחה אני והוא נסענו לנמל ונשכבנו שם על הדק בשמש המדהימה שהיתה. פטפטנו על הכל ועל כלום, הוא עדיין עם הבחורה, אבל לא נראה שזה יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. הוא מעביר ליטוף על על הפנים שלי וכולי רועדת. אני מתענגת על המגע שלו, אבל בו בזמן זה מכאיב לי. אני אומרת לו את זה.

בסוף הוא מחזיר אותי הביתה, אני שואלת אם מה שאני מרגישה זה חד צדדי, הוא אומר שלא.

הוא אומר שזה מורכב. אני לא מבינה את זה, מבחינתי כשמערכת יחסים הופכת למורכבת זה הזמן לסיים אותה.