מאת: Lizibee | 
הטוב הרע והמכוער, יומנה של שפחה, תהיות הרות גורל, תובנות ומסקנות חשובות | 
30 בNovember, 2008| 
3 תגובות »א. תהיתי ביני לבין עצמי אם היה אפשר לייצר כסא פחות נוח מזה שישבתי עליו.
ב. שאלתי את עצמי איך לעזאזל מישהו החליט לקנות את הכיסאות האלה בלי לשבת עליהם קודם, שהרי אם מישהו היה עושה את זה אין ספק שלא היו קונים אותם. או שמא סתם רצו להתעלל שם בעובדים.
ג. חשבתי לעצמי שיש אנשים כל כך לא נחמדים שזה ממש תעלומה איך הם הגיעו למקום שהם נמצאים בו.
ד. , ידעתי שזו האמת כשהכלבה הזאת האנשים האלה פתאום החמיאו לי על משהו כי הם מעולם לא אמרו לי שום דבר נחמד בעבר.
תודה תודה תודה ללייף האקר שהראו לי איך להחזיר את פנדורה, אחרי פרידה של למעלה משנה וחצי.
*למה אין אייקון של דמעות אושר?*
לפני כמה ימים ישבתי עם חברה לאכול על הבר במוזס. בסוף הארוחה התחשק לי צ’ייסר של ליקר צ’ילי אבל חברה שלי לא רצתה לשתות איתי אז שאלתי את הברמן אם הוא ירצה להרים איתי צ’ייסר. הברמן נענה להצעה שלי ומזג לעצמו צ’ייסר ג’יימסון והרים איתי לחיים.
מה רבה היתה הפתעתי כשקיבלנו את החשבון וראיתי שחייבו אותי גם על הג’יימסון של הברמן (וזאת לא היתה טעות, שאלתי).
מאת: Lizibee | הטוב הרע והמכוער, סקס ושאר ירקות, תובנות ומסקנות חשובות | 24 בNovember, 2008| 4 תגובות »הרעיונות הכי טובים שלי עולים תוך כדי סקס גרוע.
כנראה שבאמת יש נקודת אור בכל טרגדיה.
לא להכנס לשוק הכרמל בבוקר קריר עם גופיית סבא לבנה (מצד שני קיבלתי הנחה על האוכל של קיטי וערימה שלמה של צעצועים בשבילה בחינם).
מאת: Lizibee | אוף!, אלטרנטיבה מהירה, בילויים, בעלי מקצוע, דייטינג, עולם וירטואלי, תל אביב | 22 בNovember, 2008| 25 תגובות »כן כן אמרתי שאני אכתוב פוסט על כל מה שקרה לי אבל בינתיים מה שקרה זה שנכנסתי בטירוף למשחק השבת של אלמה (1 + 2), זורקת ציטוטי סרטים לכל עבר וחופרת בזיכרוני אחר כל הסרטים שאי פעם ראיתי בנסיונות נואשים לנחש נכון ולזכות בפרס דמיוני כלשהו שלעולם לא אקבל.
טוב, אז השבוע הזה היה קצת מטורף, שוב הולכת לישון בשעות לא שעות שבעצם כבר הפכו להיות השעות הרגילות שלי וכל פעם שאני מבטיחה לעצמי ללכת לישון מוקדם משהו קורה שגורם לי ללכת לישון אפילו יותר מאוחר מכל הלילות המאוחרים שבגללם הבטחתי ללכת לישון מוקדם מלכתחילה. מבולבלים? גם אני.
ביום ראשון - הייתי בכנס וורדקאמפ 2008 שהיה יחסית מעניין למרות האיחור האופנתי שלי והעובדה שבסופו של דבר נכנסתי רק לשתי הרצאות. החלק המעניין הרבה יותר קרה דווקא בלובי כשלקראת סוף הכנס הגיע ידיד שלי שהכיר שם כל מיני אנשים, בין היתר את אחד החנונים מהיפה והחנון שלחלוטין לחלוטין התחיל איתי (התחיל איתי סלבריטי! איזה כיף!). כאילו, אז מה אם הוא לא נראה משהו ויותר נמוך ממני, הוא סלבריטי והוא גם ממש חכם, הוא דיבר עם מלא מילים גדולות שבכלל לא הבנתי.
אחרי הכנס קפצנו לדרינק בארבעה ומשם המשכתי לאקס לבדוק מה שלומו אחרי שבוע הגיהנום שעבר עליו. בדרך הביתה החלטתי לקפוץ לפאב הבית לבדוק מה העניינים והכרתי את מר בחור. בילינו את כל הערב ביחד, הוא ליווה אותי הביתה ובדרך עצרנו לפיצה (עגבניה בשינקין למי שתוהה – יאמי!). התנשקנו וקבענו שהוא צריך להתקשר למחרת ב 18:17 כיאה לחוקי הדייטינג של העיר הגדולה.
כיבוי אורות: 3:18 AM
יום שני – היו לי המון סידורים אחרי העבודה, בין היתר לאסוף את המצלמה החדשה שלי (YAY!) וקפיצה למוקד השירות של ‘סלכלום’ להחזיר להם את המודם הסלולרי שלא עובד.
18:33 טלפון ממר בחור (הוא מאחר ב 16 דקות אבל התנצל אז סלחתי), “טוב אז אני אוסף אותך ב 22:00 “. הסאגה ב’סלכלום’ נמשכת הרבה יותר מדי זמן, אני יוצאת משם עצבנית, עוצרת לאכול פיצה זריזה על הדרך ומגיעה הביתה ב 21:30 מה שמשאיר לי חצי שעה לפטפט עם אחותי שיושבת אצלי על הספה, להתקלח, להרגע, להתעצבן על השכנים, להתיפייף שוב ולצאת.
כיבוי אורות: 3:46 AM
יום שלישי – עייפה אך מרוצה מהדייט אני מגיעה לעבודה, עושה את מה שאני עושה וחוזרת הביתה עם הבטחה: היום אלך לישון בשעה נורמלית. כמובן שהבטחות לחוד ומעשים לחוד. עו”ד 2 משבוע שעבר מתקשר ורוצה להפגש (אני שואלת על עניין החברה, הוא תוקף חזרה ואנחנו מחליטים שמתישהו {לא היום כי אני הולכת לישון מוקדם. כן בטח} נשב על קפה ונלבן את העניינים).
הצעה מעניינת בפייסבוק הופכת לפוסט בבלוג של מישהו אחר, אבל משאיר אותי ערה בעבודת כתיבה.
כיבוי אורות: 2:37 AM (שזה אמנם יותר מוקדם משני הלילות הקודמים אבל עדיין הרבה יותר מאוחר ממה שתכננתי)
יום רביעי – מר בחור חולה והוא מצליח לשכנע אותי להיות נחמדה ולבוא אליו. יושבים קצת, רואים קצת טלויזיה, מחליטים בסופו של דבר ללכת לישון מה שגורר סקס בינוני ביותר. אני שונאת לישון מחוץ לבית אז קשה לי מאוד להרדם, מה גם שכנראה נדבקתי בצינון שלו ואני מבלה את רוב הלילה בהתעטשויות ושליחת ידיים לכיוון הטישיו. ב 5:00 AM אני מגיעה למסקנה שזה לא עסק ככה ומחליטה ללכת להיות חולה בבית.
כיבוי אורות: 7:30 בבוקר יום חמישי.
יום חמישי – נשארת בבית אחרי לילה לבן. מר בחור מסמס לשאול איך אני מרגישה, וזו בעצם הפעם האחרונה ששמעתי ממנו. בערב אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב (אולי זה היה בכלל פסיכוסומטי?) ויוצאת לבילוי עם חברות. אנחנו מתחילות את הערב בארבעה שם אני מכירה בחור חדש, הייטקיסט שנראה לי קצת יותר מעניין ממר בחור (עליתי על איזשהו גל אני חושבת). בדרך לפאב השני, דן מנו (או לפחות ככה חברות שלי אמרו, אני לא ראיתי השרדות ולא הייתי מזהה אותו אם היה נותן לי כאפה) עוצר את הג’יפ שלו וצועק לנו משהו שאני לא זוכרת מה זה היה (המממ… זו כבר התקלות שניה עם סלב ראליטי השני השבוע, הם נדחפים לכל חור אני אומרת לכם). אחרי זה אני ממשיכה עם חברה למסיבה באזור יד חרוצים. יצאתי מהמסיבה לבד ונשבעתי לא להתקרב לאיזור יותר לעולם. (במילה אחת, איכסה).
כיבוי אורות: 5:17 בבוקר יום שישי.
יום שישי – אמאבא מגיעים לעיר ולוקחים אותי איתם הביתה. בערב אני נכנסת לבדוק מה קורה בעולם (כלומר בבלוגוספירה) ומגלה את המשחק של אלמה (כיף! כיף! כיף! כל הכבוד על זה 
). אבא מפנק אותי עם קוקטייל על בסיס וודקה ואחרי הארוחה ליקר צ’ילי (שזה באופן רישמי המשקה החדש האהוב עלי). בדרך הביתה אני מחליטה לקפוץ לפאב הבית לבדוק מה קורה. מתוך החברה רק נימו נמצא שם והוא מזמין אותי לעוד כמה משקאות כדי שאארח לו חברה. עו”ד 2 מתקשר ואנחנו הולכים לנשנש קרפצ’יו וללבן עניינים לגבי האישה השניה. עדיין לא החלטתי מה יהיה.
כיבוי אורות: 6:24 AM בבוקר יום שבת.
היום – אני ממשיכה עם המשחק של אלמה (לעזאזל, זה ממכר), טלפון שני למר בחור, הוא לא עונה ולא מחזיר צילצול, נראה לי שזה נגמר. גם ככה לא סבלתי את השם שלו (שיטחי מאוד אני יודעת, אבל פשוט אין סיכוי שאצעק את זה באמצע סקס).
חוץ מזה, הגשם הגיע בשעה טובה. איזה כיף שחורף והאור בחוץ מספק שלל הזדמנויות לבדוק שוב את המצלמה החדשה. אני גם מתחילה לברר לגבי קורס צילום אז אם מישהו יודע על משהו, אשמח לשמוע.
לקח השבוע: לא להכנס לשוק הכרמל בבוקר קריר עם גופיית סבא לבנה (מצד שני קיבלתי הנחה על האוכל של קיטי וערימה שלמה של צעצועים בשבילה בחינם).
שבוע טוב לכולם
היה לי שבוע עמוס ביותר, המון חוויות טובות וגם רעות ואני רוצה לכתוב על כולן פשוט לא מוצאת את הזמן לשבת ולנסח הכל.
מאז יום חמישי לא היה לילה אחד שהלכתי לישון לפני 3:00 לפנות בוקר כך שיש לי גם לא מעט שעות שינה להשלים. דברים התחילו להשתפר ביום ראשון מבחינת מצב רוח אבל הייתי עסוקה עד מעל הראש בכל מיני דברים כאלה ואחרים.
את הפוסט הזה אני כותבת תוך כדי יום עבודה כך שאני לא יכולה להשקיע בו יותר מדי, פשוט הרגשתי שהבלוג קצת נטוש בשבוע האחרון ועוד אחרי פוסט מדכא ביותר (שגם בקשר אליו יש התפתחויות).
העדכון הבא יהיה כנראה מתישהו במהלך הסופ”ש אז בינתיים אזרוק טיזר קטן – התחלתי לצאת עם מישהו, הוא מקסים ואנחנו לקראת דייט שלישי, שעל פי מדור יחסים בטמקא וכל עיתון נשים שאי פעם קראתי, הוא הדייט המכריע. אין לי מושג כי אני לא זוכרת מתי אי פעם (אם בכלל) הגעתי לדייט שלישי, פשוט כל הקשרים שלי התפתחו בצורה שונה. מסתבר שאני ממש קלולס בכל הנוגע לחוקי דייטינג, כאילו יש אשכרה חוקים של עשי ואל תעשי וצריך להשמע להם ללא יוצא מן הכלל אחרת אני לעולם לא אוכל להחזיק גבר ואז יום אחד בגיל 68.5 אני אחליק באמבטיה ואמות. עשרת החתולים שלי יספיקו לאכול חצי מהגופה שלי עד שאחד השכנים (שיכירו אותי רק בתור הרווקה הזקנה המוזרה עם החתולים) ישים לב לריח מסריח מדירת שני החדרים, 35 מ”ר שלי והכל בגלל שלא נשמעתי לחוקי הדייטינג של העיר הגדולה כשעוד הייתי צעירה והציצים שלי עדיין עמדו.
גם בטוויטר
