The blog remains the same

היא סיקרנה אתכם, שיחקה בכם. הוקסמתם ממנה במשך שנים ועשיתם הכל כדי להשיג אותה. רבים מכם נכוו קשות ונשבעו ש NEVER AGAIN, אחרים יעשו כל שביכולתם לקבל אצלה עוד הזדמנות. מה לא אמרו עליה; שהיא מתוסבכת, חיה בסרט, גולדיגרית, עושה מה שבראש שלה ולא בוחלת באמצעים להשגת מטרותיה ובכל זאת היא נותרה אניגמה בעיני כולם. אני כמובן מדברת על התל אביבית המצויה. גברים יקרים, איט טייקס וואן טו קנואו וואן, ובכן המדריך הבא נועד לטהר חלק מההילה אפופת המסתורין שנוצרה סביבה ולתת לכם מספר טיפים שיעזרו לכם להשיג את התל אביבית של חלומותיכם. אם תמלאו אחר עשרת הכללים הפשוטים בקפידה, אזי יש סיכוי שתצליחו גם אתם להפיל אותה ברשתכם. מוגש בפניכם הממשק למשתמש:

1. היא תמיד בתקופה של רזולוציות חדשות ושינויים בחייה. היא תספר לך איך הזדיינה עם חצי מהגברים בעיר בשירותים של החתול והכלב, אבל לא איתך. איתך זה שונה, מיוחד. איתך היא רוצה לחכות לרגע הנכון. קבל את הדבר בהבנה ותמוך בה בהחלטתה. רק חסר לך שתפסיק לנסות. היא חייבת לדעת שאתה רוצה אותה בטירוף.
2. ואם כבר בענייני חיות עסקינן, תתחיל להתרגל לשינויים בלקסיקון וחידושים באוצר המילים שלך. התל אביבית כבר ראתה דבר או שניים בחייה והיא למדה היטב שנחמדות פשוט לא עובדת. סנוביות, התנשאות ורוע לב לעומת זאת, כן. ולכן אם אתה רוצה להחמיא לתל אביבית, דע לך שהמחמאות הקונבנציונליות לא יביאו אותך רחוק. למד את עולם המושגים שלה והשתמש במחמאות שהיא יכולה להבין ולהתחבר אליהן; “מקסימה” קראת לה? את זה יגיד לה החבר ההומו שלה. תביא אותה בהמצאה משלך. זה כבר ירשים אותה.
   
3. אגב, אתה לא אוהב חתולים? עכשיו כן.
4. זכור היטב את המשפט הבא למען יאריכו וייטבו ימיך על פני האדמה – לא ממורמרת. ריאלית.
   התל אביבית אוהבת את החיים שלה, הם טובים אליה ובאופן כללי היא מאושרת. הבעיה מתחילה כשהמציאות דופקת בדלת והורסת את הפנטזיה וכאן התל אביבית נזכרת בחיים האמיתיים ומתנהגת בהתאם. מה שלא תעשה, אל תקרא לה ממורמרת. כי היא לא. מירמור זה לרווקות זקנות ופולנים והיא (למרות שהיא אשכנזיה בת אהמ! לא משנה.. ) לא אף אחד מאלה.
5. תנו לי לספר לכם משהו, גבר מטרוסקסואל זה כל כך 2005. בעידן הפוסט מודרני של היום האופנה העכשווית היא רטרו, רטרו ושוב רטרו. היינו, חזרה לימים שבהם גבר היה גבר. זה לא אומר שאתה צריך לפרנס אותה (היא הרי אשת קריירה עצמאית) או להתנשא מעליה (כי זה ממש לא יתקבל ברוח טובה), אבל זה כן דורש ממך לוותר על כל מיני הרגלים קטנים שאולי אימצת לעצמך ולפתח לעצמך מספר הרגלים חדשים. בגדול, היא רוצה גבר גבר. אחד שיהיה רגיש וסימפטי לצרכים שלה מצד אחד, ומצד שני שיוכל להכניס מכות למישהו שמציק לה (אבל שלא יהיה אלים חס וחלילה) ושיהיה החלטי, דומיננטי וכריזמטי. אה, וגם שיבשל, יעשה כלים ויוריד את הזבל. כלומר, חדר כושר, כדורגל עם החברה ובירה זה IN. מעצבי שיער, פילאטיס וקוסמטיקאית OUT (או לפחות הגן על המידע הזה בחייך). חוק עזר נשי ידוע קובע – לעולם אל תצאי עם מישהו שנראה יותר טוב ממך.
6. אמנם נאמר בסעיף הקודם שמטרוסקסואליות זה OUT, אתה עדיין חייב להפגין קצת סטייל. את הקניות שלך אתה עושה בשוק הכרמל וחנויות טבע ובשישי בצהריים אתה נהנה לשבת במרפסת, ללגום אספרסו כפול (שאתה מכין במקינטה) ולקרוא עיתון הארץ. בערב אתה כמובן נשאר בבית. יציאות של שישי הן להמונים ואתה, ידידי, לא חלק מזה.
   
7. ידוע לכל שניתן להגיע לכל מקום בתל אביב ברגל (או מקסימום במונית) ולכן ברור מאליו שאין שום צורך שתחזיק רכב. יתרה מכך, זו דרך מצויינת בשבילך לשמור על הסביבה ולמנוע פקקים וזיהום אויר. ובכלל, אין על נסיעה מרעננת על אופניים בשמש הנעימה של אוגוסט. טעות! היא אולי תסכים איתך על כל אלה, אך עמוק בפנים היא רוצה לדעת שאם בא לה פתאום להתרענן בסופ”ש בצפון, אז יש איך להגיע לשם בצורה נינוחה ובטוחה, בזמנים שלה ועם כמה עצירות פיפי שהיא תרצה. או בקיצור, תחזיק רכב, רצוי בליסינג מהעבודה (פיתוח עסקי או שקר כלשהו), ובינינו, ככה גם תוכל להעמיד פנים שאתה לא באמת רוצה את הרכב, אלא פשוט חייב, אתה יודע, כי עלולים להזעיק אותך למשרד בכל רגע. אין לך רכב מהעבודה? החלף משרה.
8. גלה בקיאות ברזי חיי הלילה התל אביבים. הסלקטורית בפינגווין? משכת לה בצמות בארגז החול. הבעלים של הרדיו? פחח.. הוא בכלל היה חייל שלך. אפילו הציעו לך להיות שותף ב-אר.טו.אם, אבל אתה העדפת להתמקד בדברים חשובים יותר, כמו סיום התואר השלישי והתנדבות בגרינפיס (שם גם הכרת את כל אומני הברנז’ה). התל אביבית יודעת היטב שכדי להסתדר בעיר הזאת, צריך להכיר את האנשים הנכונים. היה אתה האיש הנכון. זכור, פרוטקציות הן דרכם של המוצלחים להצליח.
9. אתה לא רואה טלויזיה, לדעתך זהו בזבוז זמן מוחלט וניוון מוחי. את הזמן הפנוי שלך אתה מעדיף להשקיע בקריאה של ספר טוב (למשל של דוסטוייבסקי, ניטשה או רם אורן), או טיול אחר צהריים בנווה צדק הקוסמופוליטית. אתה חס וחלילה לא עוקב אחרי אף תכנית ריאליטי, זה באמת זבל להמונים. את האח הגדול ראית אך ורק לשם החוויה האנתרופולגית שבעניין והשרדות… טוב… היית חייב לבדוק מה זה התחת הזה של מרינה שכולם דיברו עליו, אבל וואלה, היא לא כזאת כוסית בעיניך ובכלל אתה חושב שזה היה זילות של גוף האישה. לא לא, אתה בוחר את התוכן שלך בקפידה וצורך אותו רק באוזן השלישית, או דרך הדבר הזה ש…איך נקרא… נו… אינטרנט.
   רק אל תשכח לציין בפניה את הפלזמה 42 אינץ’ שיושבת לך בסלון, כי אתה יודע, אם כבר זבל, אז לפחות ב HD.
10. כלל אחרון לסיום, אך כנראה החשוב מכולם, לעולם, אבל לעולם, אל תתייחס אליה, או תקרא לה בפניה ‘תל אביבית’ כהגדרה לאופייה. התל אביבית מכירה היטב את כל מה שנאמר על תל אביביות ועל המוניטין המפוקפק שלהן, אבל היא בהחלט לא אחת מאלה. היא בסך הכל ילדה טובה [הכנס שם של עיר/ קיבוץ/ כפר נידח/ פתח תקווה כאן] ולא עונה, אף לא לרגע, לסטיגמה שיש על בנות עירה. לא, היא שונה. מיוחדת. היא תל אביבית אמיתית.

ואולי במערכות יחסים, כמו גם בחיים המקצועיים, עדיף ללכת בשיטת הראיון עבודה. נקבע למשל להפגש באיזה בית קפה, או משרד, או על בירה של צהריים – לא משנה ממש, אבל שיהיה שקט ונוח. אני אמתין שם מראש והוא יגיע, לבוש יפה, עם שיער מסודר ואפטר שייב, ילחץ לי את היד במבוכה קלה וימתין למחוות היד שלי שאומרת “שב בבקשה”.

טוב, אז X, ספר לי על עצמך בקצרה
והוא יפתח במונולוג שכבר התאמן עליו בבית; נעים מאוד, אני X, במקור משקר כלשהו, אבל היום גר בתל אביב. בשנים האחרונות התנסיתי במספר סוגים של מערכות יחסים, אבל היום אני מחפש משהו אמיתי, קבוע ולטווח ארוך.
ובכן X, אני מאוד שמחה לשמוע אותך אומר את זה, כי זה בדיוק מה שאנחנו כאן בליז.קום מחפשים, אני אומר בטון מתנשא.

ואחרי משפט חולין או שניים, אני אתקדם הלאה לשאלות המעניינות.

ספר לי בבקשה שלוש תכונות שיכולות לתרום לך במערכת היחסים הזאת, ושלוש תכונות שעלולות להגביל או להכשיל אותך.
המממ… וואו, זאת שאלה קשה… אוקי… אז בתכונות הטובות, אני מאוד מסור, אינטיליגנטי וגם מצחיק.
אוקי, זה טוב, אני אענה בעודי משחקת עם העט בפה. ושלושת התכונות הפחות טובות?
תשמעי, אני לא יודע, זה ממש קשה, אבל אם אני חייב אז… לפעמים אני משקיע קצת יותר מדי. אמממ… אני נורא רגיש. אה ו… אני גם אוהד מושבע של כדורגל, הוא יספר בטון מבוייש וישלח מבט לכיוון הרצפה.

X, אם אני אדבר עם האקסית שלך, מה אתה חושב שהיא תספר לי?
אהמ! הוא יכחכח רגע בגרונו, רק דברים טובים (אני מקווה). תשמעי, אנחנו נשארנו חברים מאוד טובים אחרי הפרידה וסה”כ הפרידה היתה הדדית. את מבינה… זה פשוט כנראה לא נועד להיות בינינו, אבל יש בינינו המון אהבה (אפלטונית. ברור שאפלטונית) ופירגון.
ואז הוא יסתכל עלי במבט שואל, וינסה להבין מה התגובה שלי לדבריו, אך אני רק אסתכל חזרה במבט נונשלנטי, עם מעין חיוך קטן שאומר אני כל כך יודעת שאתה משקר ועם זאת אני אתן לך להנות מהספק. בינתיים.

ספר לי על שני הישגים מרשימים שהיו לך בתחום מערכות היחסים. אתה יודע, כאלה שייצגו אותך הכי טוב.
אה, כמובן, הוא לפתע יחייך בגאווה, כאן זה הרי המקום שלו להרשים. טוב, היתה את הפעם ההיא שהפתעתי את חברה שלי עם סופ”ש בצימר בצפון, לכבוד היומולדת שלה. בדקתי הכל באינטרנט לבד ואז גם ביקשתי המלצות מחברים שהיו שם. דיברתי עם בעלי הצימר שיפזרו עלי כותרת של ורדים על המיטה ועשינו סקס נהדר בג’קוזי.
מקסים! יש עוד משהו? אני אתעניין ובינתיים אדליק סיגריה, אלגום עוד לגימה מהיין ואלקק את שפתי בצורה מפתה.
כן כן! יש עוד הרבה (אבל ליקוק השפתיים יגרום לו לאבד ריכוז והוא יתחיל קצת להסתבך). תראי, אני לא יודע כמה זה נחשב, מבחינתי כן, אני מצויין עם הורים. ההורים של כל החברות שלי פשוט מתו עלי.
המממ.. אוקי, אני מניחה שזה יכול להחשב כהישג. בטח לא יכול להזיק, אני אומר בספק זילזול-ספק התרצות.

אוקי, X, עכשיו יש לי שאלה קצת קשה, ואני מבקשת שתענה עליה בכנות מוחלטת. קרה לך אי פעם שיצאת עם מישהי, ובאמת התעניינת בה, אבל אחרי שזיינת אותה פשוט נעלמת מהראדר?
תראי… תשמעי… את יודעת, יש שני צדדים לכל סיפור. זה לא שנעלמתי לגמרי וזה גם לא שלא הייתי מעוניין. פשוט היו כל מיני נסיבות שמנעו ממני ליצור קשר אחר כך.
כמו מה למשל? אני אמשיך להקשות.
את יודעת… הכלב שלי בדיוק נפטר, ואז גם איבדתי את הפלאפון. ולא הצלחתי למצוא אותה בפייסבוק (למרות שיש להם 26 חברים משותפים. אבל את הפרט הזה הוא כמובן ישמיט). אז כן, אני מניח שזה קרה, אבל בטח שלא בכוונה, ובטח שלא התכוונתי לפגוע. דווקא חבל, היתה חמודה.

לסיום, יש לך דברים נוספים, שאולי לא עלו בשיחה, שתרצה שאני אדע, או שאלות שאתה רוצה לשאול?
כן. אני רוצה לציין שאני ממש נהנה לפנק. מה אני אגיד לך, כשאני מפנק מישהי זה פשוט עושה לי טוב על הנשמה.
ואני אניד בראשי ואעשה את עצמי מקשקשת משהו בפנקס שלי. אהא, אני מבינה. עוד משהו?
אמממ.. אני רק רוצה להוסיף שאני חושב שאני מועמד מצוין לתפקיד ואני מאוד נרגש להיות כאן.
יופי, אנחנו באמת מחפשים אנשים עם המון מוטיבציה. הרי כאן בליז.קום אנחנו מעודדים לשאוף למצויינות.

טוב, X, כפי שאתה בוודאי יודע, יש גם מועמדים נוספים לתפקיד, ולצערי רק מקום אחד לאיוש. אני אסביר לך קצת על המשך התהליך; בימים הקרובים אני מקיימת עוד מספר ראיונות, שימשכו כנראה עד יום רביעי, כך שתשובה תהיה לי רק לקראת יום חמישי או ראשון. במידה ויהיה רלוונטי, אני כמובן אתקשר ואז נוכל גם לדבר על טובות הנאה מיניות ותנאים. בכל מקרה, שיהיה המון בהצלחה.

תוך כדי שלירטוט סתמי בנבכי יס, הגעתי לערוץ E, שם בדיוק שידרו את התוכנית “אופנה אורבנית”, עם יואב ווטס-היס-פייס מפרוייקט מסלול. אני יודעת שהוא מפרוייקט מסלול רק בגלל שקראתי את האינפו על התכנית, אחרת לא היה לי שום מושג מי זה ההומו המציק עם עגילי הלב הכסופים, הפאקינג ענקיים, שעיטרו את אוזניו והסוג של פרח/ פפיון/ קישוט תורכיזי על צווארו. בהתאם לזאת, גם לא הצלחתי לזכור את שם המשפחה שלו עד סוף התוכנית, שעסקה היום ב”גיק שיק”, מה שבתכלס אומר שיואב פשוט עצר ברחוב את כל מי שהיו לו/ לה משקפיים ולבוש מכוער ושאל אותם מאיפה (לעזאזל) הם הביאו את זה.

את חוויית הצפיה אני יכולה רק להשוות לתאונת רכבת. מצד אחד זה היה פשוט מזעזע, ומצד שני לא הצלחתי להסיר ממנה את המבט.

עצוב. עצוב. עצוב.

בעקבות הפוסט הקודם:

שימו לזה סוף. שימו נקודה.

ובאיזה שלב התאהבות תמימה הופכת לאובססיה?

אז אחרי שנפרדתי מהבחור, התחשק לי פתאום לראות אותו שוב, אחרי כמה ימים. נפגשנו, היה כיף ובילינו יחד את הלילה, אבל הסברתי שאני לא רוצה מחוייבות. הוא הסכים ומאז יצא לנו להפגש עוד.

אמרתי לו, אינספור פעמים, שאם הסידור הזה לא מתאים לו הוא יכול להפסיק, אבל הוא מעדיף כמעט על כלום, אז זרמתי עם זה. בימים האחרונים הוא התחיל שוב ללחוץ. לשאול שאלות על לאן זה הולך ואיך אני מרגישה כלפיו ואם אני לא מנצלת אותו. ולכי תסבירי עכשיו שמה לעשות, אני פשוט לא מאוהבת בו. לא רואה בו את הבנזוג שאני מחפשת (אבל הסקס אחלה).

מצ’ט זה עבר לטלפון וחזר לסמסים, שבאחד הוא כתב שהוא אוהב אותי, חזר לצ’ט ושוב טלפון עם הרבה שתיקות. בערב הזמנה לשתות וסירוב מצידי, עם הזמנה נגדית לבלות את הערב בביתי. הוא מסתבך. אומר שהוא רוצה, אבל שזה יהיה הדדי. אני לא יודעת מה לענות, מנסה קצת לשנות כיוון והוא מחליט שהוא צריך להתרחק. בלילה עוד סמס ששואל אם הוא יכול לבוא, אבל בשלב זה כבר נתקפתי בצינון קשה ואני שוב מסרבת. הוא שולח עוד סמס של ‘לילה טוב. אוהב אותך’. אני מחזירה ‘לילה טוב’.

בבוקר (צהריים) אני מתעוררת ורואה סמס נוסף שהתקבל בשש ושבע עשרה בבוקר (מישהו היה צריך להסביר לו שכשאומרים שש ושבע עשרה, הכוונה ל 18:17 ולא 6:17) ‘למה זה צריך להיות כל כך מסובך? אני פשוט רוצה אותך.’ איך שאני רואה את זה, לפי כל היגון אנושי, אין שום הצדקה בעולם לשלוח סמס ב 6 לפנות בוקר, לא משנה על מה.

יתכן וזה הזמן לנתק אותו. אני לא רוצה לפגוע בו, אבל מצד שני, לא נראה לי שיש ברירה.

אז ככה זה להיות גבר?

הפוסט הזה נכתב אתמול, אך מאחר ובלוגלי (שוב) נפל, לא התאפשר לי לפרסם אותו.

בגיל 15 וחצי כשהמחזור שלי עדיין לא הסתדר והיה לי חשש לאנמיה, החליטו הרופאים שכדאי שאתחיל לקחת גלולות. העובדה שבאותו זמן עוד הייתי בתולה לא שינתה להם דבר. עשיתי בדיקות דם ונבחרו עבורי גלולות עם מינון הורמונלי נמוך יחסית וקיבלתי הסבר כיצד לקחת אותן ואיך ומתי ולמה. באותו הזמן שקלתי 47 ק”ג, שהתפרשו על פני כל 172 הסנטימטרים שלי, והוגדרתי כסובלת מתת משקל, מה שהיה נכון במידה מסויימת, אבל בשום אופן לא סבלתי מהפרעות אכילה. להיפך, אני הייתי מאלה שכל הבנות שנאו כי יכולתי לאכול הכל ולא עליתי גרם. שילוב של הורמוני התבגרות והתקפי אכילה מאסיביים, וכעבור שלושה-ארבעה חודשים מאז שהתחלתי לקחת גלולות, עליתי 9 ק”ג למשקל “בריא יותר” של 56 ק”ג. אז נכון שבאמת לא היה מזיק לי לעלות קצת, אבל ראבק, 3 ק”ג בחודש זה המון. למזלי, עם הזמן ההורמונים התאזנו קצת, חלק מהק”ג ירדו ונשארתי על משקל קבוע של 53 ק”ג עד גיל 22 שבו התחלתי לעבוד בהיי טק (ואז התחלתי לשבת על התחת 9 שעות ביום והיו תמיד עוגיות במטבח וזה עלה לי ב 11 נוספים).

הדבר השני שקרה לי בעקבות לקיחת הגלולות היה התחלה של כאבי מחזור. עד לאותו רגע כאבי מחזור היו בגדר אגדה אורבנית מבחינתי ולא נתקלתי בהם מעולם, אך מרגע שהתחלתי לקחת גלולות, התגלה בפני עולם חדש ומופלא של כאבי תופת בבטן מדי חודש וכאבי ראש ומיגרנות בתדירות של פעמיים-שלוש-ארבע בחודש. מאז החלפתי את סוג הגלולות מספר פעמים. עם חלק היו יותר כאבים ועם חלק פחות. לחלק היה מינון הורמונלי גבוה יותר ולחלק מינון נמוך יותר, אך הבעיות הכלליות נותרו. וכך זה נמשך כמעט עד גיל 25. מאחר וכל ההתבגרות המינית שלי היתה תחת השפעת הגלולות, לא היה לי הידע על איך זה להיות בלי. לא היה לי מושג למשל שהעובדה שאני לא נרטבת במהלך פעילות מינית, היא משהו לא נורמלי. את המיגרנות וכאבי הראש ייחסתי תמיד למחזור או סתם ל”גן דפוק” ואת היעלמות החשק המיני ייחסתי לכך שאני פשוט עם החבר כבר יותר מדי זמן.

מספר חודשים אחרי הפרידה הגדולה, אחרי שהגניקולוג שוב החליף לי סוג גלולות, החלטתי לילה אחד, בלי שום סיבה מיוחדת, לא לקחת גלולה ולמעשה מאותו יום הפסקתי לקחת אותן קליל .
בהתחלה לא הרגשתי שום דבר מיוחד, למעט העובדה שהיה לי פחות דבר אחד לעשות לפני השינה, אך עם הזמן התחלתי לשים לב לשינויים שהתרחשו אצלי. בתחילה הרגשתי עלייה בחשק המיני, אחר כך שמתי לב שכבר המון זמן שלא כאב לי הראש וכשהמחזור שלי סוף סוף הופיע מחדש, הוא עבר בקלילות וללא כאבי הבטן, המיגרנות או התשישות שליוו אותי במשך כמעט עשור. ככל שעבר הזמן, ההפסקה הזאת נראתה לי יותר ויותר הגיונית ונכונה. מה גם שלא היה לי בן זוג קבוע כך שלא היה לי צורך להתגונן מפני הריון, כי הרי גם ככה השתמשתי בקונדום עם כל הפרטנרים שלי. הדבר היחיד שקצת הטריד אותי היה חזרתם של החצ’קונים, אך הנחתי שעם הזמן ההורמונים שלי יסתדרו והם יעלמו. חוץ מזה, הגמילה עשתה לי רק טוב, גם מבחינה נפשית. הרגשתי חופשיה.

בביקור הבא שלי אצל הגניקולוג לבדיקה שגרתית, סיפרתי לו על ההפסקה, אמירה שגררה פרצוף מאוכזב ו”נו נו נו” זועף במיוחד. “תחזרי לגלולות” הוא הפציר, “זה יעזור לך גם עם האקנה” הוא ניסה לשכנע וכל השכנועים וההסברים שלי על כמה שיותר טוב לי בלעדיהם לא עזרו. יצאתי משם עם חבילת גלולות ומרשם לחצי שנה נוספת שנזרקו אחר כבוד לפח הקרוב. הסצנריו הזה חזר על עצמו עוד מספר פעמים, כאשר בכל פעם נאלצתי לעמוד על דעתי מחדש שלא אחזור לקחת גלולות. לא אשעבד עצמי שוב להורמונים.

היום היה לי תור לרופאת עור על מנת לבדוק כיצד ניתן לטפל באקנה שלי (שיצויין כי הוא לא נורא במיוחד. בד”כ ניתן להסתיר הכל עם מייקאפ, זה פשוט שאני מעדיפה להפסיק לפרנס את קליניק). נעזוב את זה שהתור נקבע כבר כמעט שלושה חודשים מראש מאחר ולא היה מקום לקבל אותי לפני כן, ונתעלם גם מכך שנאלצתי עוד להמתין בתור מעל לשעה ונעבור הישר למסקנות. ובכן, הרופאה הביטה בי, בדקה אותי למשך 30 שניות שלמות במבט בוחן, שאלה שתי שאלות ומיד קבעה: “תחזרי לקחת גלולות!” משהבעתי את התנגדותי היא המשיכה ואמרה שהטיפול יהיה ע”י רואקוטן וגם הזהירה שבתקופת נטילת התרופה אסור לי בשום אופן להכנס להריון ואז שוב קבעה שאצטרך לקחת גלולות, בנוסף לשורה שלמה של תנאים ואיסורים אחרים. קונדום? “זה לא מספיק יעיל, את חייבת לקחת גלולות”. כששאלתי על טיפול חלופי, נעניתי בתשובה קצרה של “לא” וכשניסיתי למנות את הסיבות בגללן איני רוצה לקחת גלולות, קיבלתי נפנוף יד מבטל שאמר “את לא מבינה מהחיים שלך”. כל הרופאים שדיברתי איתם על כך טענו שאני ממציאה שטויות ושלגלולות אין שום תופעות לוואי ושאם יש, אז אני יכולה להחליף אותן. משהסברתי שכבר ניסיתי 6-7 סוגים שונים, שהם לדעתי הצנועה מדגם די מייצג, קיבלתי בעיקר מבט של בוז ונפנוף יד מבטל נוסף. והשאלה שלי היא: מדוע הרפואה הקונבנציונאלית מסרבת להכיר בזכותי לתת לתהליכים הטבעיים של גופי להתרחש ללא התערבות של הורמונים? האם אין לי הזכות לקבוע מה נכנס או יוצא מהגוף שלי? האם אין לי היכולת להבחין מה גורם לי להרגיש טוב או רע? האם לדעתי על מצבי הבריאותי או הנפשי אין שום משמעות?

צריך להבין שאני לא מתנגדת כאן לנטילת איזושהי תרופה מצילת חיים, או אפילו תרופות לטיפול בדכאון או הפרעות קשב כמו ריטלין שהרופאים כל כך אוהבים לדחוף לכל ילד שמראה סימנים של קצת יותר מדי סקרנות או אנרגיה (וגם על זה יש לי המון מה להגיד). אני בסה”כ מתנגדת ללקיחת הורמונים שבלי ספק משפיעים עלי לרעה. זו לא אמורה להיות בעיה, הרי המצב הטבעי והבריא של הגוף הוא להיות בלעדיהם. אז מה הקטע פה בעצם? כי אני מתחילה להרגיש שיש איזו קנוניה שמטרתה לגרום לכל נשות העולם להשתמש בגלולות. ואני לא הבחורה היחידה שמרגישה ככה. ולא שאני חושבת שזה לא מתאים לכל הנשים באשר הן, אבל אני בטוחה שהן לא מתאימות לי. גלולות הן אולי האמצעי היעיל והנפוץ ביותר למניעת הריון לא רצוי (למעט התנזרות כמובן), אך הן בהחלט לא האמצעי היחיד. אני מוחה על הצורה בה רופאים דוחפים לכל אישה גלולות מבלי להסביר להן לרגע על תופעות הלוואי, על איבוד החשק המיני, על ההשמנה, או השינויים ההורמונליים שעלולים לעבור על הגוף. משום מה, כל רופא שהעליתי בפניו את הסוגיה לא היה מוכן לשמוע על פתרון אחר כגון קונדום, שלא לדבר על עשרות אמצעי המניעה האחרים שיש לשוק להציע. אגב, אף רופא, גם כשהזכרתי את המילה, לא המליץ על קונדומים כאמצעי למניעת מחלות מין, או אפילו ציין את הסיכון להן.

אני אישה בוגרת, אינטיליגנטית ובעלת דעה עצמאית. צריכה להיות לי הזכות לבחור שלא להכניס לגופי חומרים שאינם נחוצים לו. וכן, אני מודעת לסיכונים שאני לוקחת וגם דואגת ליידע את הפרטנרים שלי למיטה על כך. תנו לי לקחת אחריות על ההורמונים שלי. על הגוף שלי.אני אתמודד. לגבי הטיפול, הוא כרגע נדחה למועד בלתי ידוע. בינתיים קבעתי התייעצות לגבי טיפול ברפואה אלטרניטיבית והפלא ופלא, אני אפילו לא צריכה לחכות שלושה חודשים.