Apr 12

כבר בסביבות אוקטובר הוא סיפר לי שהוא הכיר מישהי כשהוא היה בתאילנד, אבל כשפתאום ראיתי היום בפיד שלי בפייסבוק שא.ש (א.ק.א ‘השווה‘) ‘איז אין א ריליישנשיפ’ עם ה.נ (א.ק.א ‘הזונה התאילנדית’), בכל זאת היתה לי דקירה בחזה.

Jan 27

בפלאפון שלי יש המון אפליקציות.

רובן הגדול חסרות תועלת.

Dec 22

בימים האחרונים אני מבלה את עיקר זמני מול המחשב. נכון, זה לא ממש שונה מבדרך כלל, אך בניגוד לימי חול, בהם ניתן לתמצת את עיקר הפעילות הממוחשבת שלי לריפרוש חוזר ונשנה של הפייסבוק והרידר והאוקיישינל צ’ט, וכל זאת במקביל לבהייה במסך הטלויזיה (טוק אבאוט מולטיטאסקינג), בימי קודש אלו גם הייתי פרודקטיבית. זה התחיל בשיטוט אקראי בנבכי הרידר שלי, שם נתקלתי בפוסט שנגע לליבי ודגדג את אותם תאי מוח מעטים שנותרו לי שאחראים להשראה (כל השאר נשרפו על ידי אלכוהול, סיגריות וצפייה ממושכת מדי בשידורים חוזרים של סדרות שכבר בוטלו. אכן, מרגשים ובלתי צפויים הם חייה של המובטלת) והופ, נולד רעיון. מייד גייסתי לשורותיי מובטלת נוספת ותכף ומייד התחלנו לעבוד על יישום הפרוייקט.

תחילה היינו צריכות לחשוב על שם ובשלב הבא לקנות דומיין. זה היה החלק הקל, הרי מה הבעיה להקליד רצף אותיות, לקבל אישור על כך שאינן בשימוש ולהכניס פרטי כרטיס אשראי לתיבות אינטרנטיות. סבבה, עברנו את זה, אבל אז הגיע השלב של מציאת שירות אחסון והתקנה של וורדפרס. את החלק הטכני הזה של הפרוייקט קיבלתי על עצמי, כי אני אולי לא מבינה שיט, אבל מכירה אנשים שכן (קרדיט יגיע בקרוב). ואחרי המון בלאגן, שיחות טלפון, קללות נמרצות, מיילים לתמיכה, טוויטים עם בקשות עזרה נואשות, צ’טים שהדריכו אותי צעד צעד ועוד קללות נמרצות שלי, נתתי את הסיסמאות שלי למישהו אחר, שפתר לי את כל הבעיות וגם התקין בשבילי וורדפרס.

אז עכשיו יש דומיין ויש אכסון, ואפילו הצלחתי לעשות רידיירקט מ URL אחד לאחר (את זה עשיתי לגמרי לבד!) ותכלס כבר יש אתר מוכן. כל מה שחסר לו כרגע כדי להיות מושלם זה תוכן, ועל זה אנחנו כרגע עובדות. יותר נכון, התחלנו לעבוד.

רק שאז הוא מת. המחשב זאת אומרת, ושוב חזרתי לקלל ואף לדפוק את הראש בקיר. אך אלוהים כנראה היה לצידי באותו יום (בערך, כי הוא בכל זאת הרג לי את המחשב), כי שעתיים אחר כך התקשר אלי בחור מהעבר, הזמין אותי לארוחת ערב בדיקסי (על חשבונו, כי אני עכשיו ענייה), ניסה לתקן את המחשב ללא הצלחה ואז התנדב (התנדב/ נידבתי. סמנטיקה) להסיע אותי למחרת לחור השחור שבראשון לציון, שם נמצאת מעבדת המחשבים ובנוסף לכל זה, גם השאיל לי לפטופ שיהיה לי עד ששלי יחזור מתיקון. את הלילה שלפני הטיול הגדול ביליתי אצלו והגעתי הביתה רק בשעות הצהריים המאוחרות שלמחרת. פחות משעתיים אחר כך כבר שמתי פעמיי לכיוון צפון העיר, כדי להוציא את התייר מהבית, שיראה אנשים, אחרי שהיה ספון בביתו, בתוך לופ של חוסר שינה ועבודה. בארבע לפנות בוקר פרשתי לישון. בעשר בבוקר גם התייר הצטרף. שעה אחר כך קמתי כדי להגיע בזמן ללשכת התעסוקה, משם הביתה לחצי שעה של התארגנות וישר לראיון עבודה (שבדרך אליו הספקתי ללכת לאיבוד, להתקע בגשם ובעיקר לבזבז זמן) ומשם הביתה לחצי שעה נוספת. אחר כך יצאתי שוב כדי להשתתף בישיבת צוות של הפאב החדש שאני הולכת לעבוד בו (כן כן, אני פותחת בקריירה חדשה בתור מלצרית). הגעתי הביתה מותשת ואני בעיקר מרגישה כאילו היומיים האחרונים היו סוג של הזייה, אבל לפחות החתולה מרוצה מזה שאני פה.

בקרוב חשיפת האתר ובינתיים יש לי כמה עניינים לא סגורים עם הבנק.
אכן, קשים, מרגשים ובלתי צפויים הם חייה של המובטלת.

* הקרדיט לכותרת שייך למובטלת השנייה.

Sep 19

אם יש משהו שאני ממש, אבל ממש, שונאת לעשות, זה לנקות את הבית. אין לי בעיה לשטוף כלים (רוב הזמן*), להוריד את הזבל, אפילו לסדר את החדר וללכת לקניות, אבל בחייאת רבאק, תחסכו ממני את הקטע של הניקיון. כל העניין הזה של להזיז את הרהיטים, להתחיל לטאטא ואז המים והספונג’ה, פשוט אין דבר שמייאש אותי יותר. וזה אפילו לא כמות הזמן שזה תופס לי, כי בינינו, לשטוף דירה של חדר וחצי זה לא בדיוק פרוייקט לכל הסופ”ש. למעשה, אם אני אשקיע ממש, זה לא יקח יותר משעתיים עבודה. וזה כולל ניקוי של חלונות ומראות.

ובכל זאת, כבר שבועיים שאני אומרת לעצמי שאנקה את הבית והבטחתי שאעשה את זה היום, כי באמת שהדירה הגיעה לרמות טינופת שמזמן לא ראיתי, אבל כבר מ 13:00 בצהריים שאני לא מצליחה להקים את עצמי מהספה ואשכרה לעשות את זה. במקום זה, אני משחקת בפייסבוק, מורידה סדרות חדשות, בוהה בחצי עין בטלויזיה, מעשנת וכבר שלוש שעות מתלבטת מה לאכול. אני גם יודעת שאחרי כל הסבל מגיע רגע המנוחה שבו אני יושבת בבית נקי ונעים וממש כיף לי ונחמד, אבל פאק איט, למי יש כוח?

אוף, אני שונאת לנקות!**

* תוספת מאוחרת: כי עד לפני שעה, כ-ל הכלים שברשותי נערמו במשך שבועיים בכיור.
** חיפשתי וידאו של דרדס רגזני שאומר שהוא שונא לנקות, אבל אני לא מוצאת כזה, אז אם מישהו מכיר קטע כזה, אשמח אם יוסיף לינק.

Jun 14

זו לא ממש חוכמה לנתק אותו אם את ממשיכה לבדוק את הפרופיל שלו בפייסבוק 3 פעמים ביום ועדיין מקווה להתקל בו בכל מקום שאת מגיעה אליו.

Apr 28

קיבלתי לפטופ חדש (ומאמם).
סוף סוף יש מחשב, סוף סוף אני יכולה לכתוב, לגלוש, להתעדכן מה קורה בעולם, לתקשר עם אנשים.

סוף סוף אני יכולה לנשום.

Mar 22

הפוסט הזה נכתב במקור ב ב 7 לאוגוסט 2008 והתפרסם ב NOTES בפייסבוק, בערך חודש לפני שפתחתי את הבלוג. היום ראיתי אצל לימור (שבשעה טובה חזרה לכתוב) פוסט שהזכיר לי מאוד את המקרה הזה אז החלטתי לפרסם אותו.

אתמול כשחזרתי מהעבודה ירדתי בסנטר ועצרתי באיזה חנות בגדים ליד בוגרשוב (וקניתי מכנסיים מ-א-מ-מ-ו-ת), המוכרת שם היתה קצת פרחה בת 30 בערך, היינו לבד בחנות והיא שמה לב לשרשרת שלי ושאלה מאיפה היא, אז אמרתי לה שקיבלתי מתנה והיא שאלה אם זה מבן זוג אז אמרתי שכן אבל הוא כבר לא בן זוג… מפה לשם התחלנו לדבר והיא שאלה אותי המון על האקס אם אני לא מתגעגעת אליו ואם השרשרת לא גורמת לי להזכר בו והסברתי שאני לא מתגעגעת לזוגיות שלנו כי היא היתה צריכה כבר להגמר ואני לא מתגעגעת אליו כי אנחנו עדיין חברים טובים.

בקיצור היא סיפרה לי שהיא והחבר שלה נפרדו לפני שבוע אחרי 6 שנים ביחד והם היו אמורים להתחתן ושהיא משתגעת מגעגוגים אליו וכו’ וכו’.

הנקודה שלי היא שהבחורה היתה בטוחה שנפלתי עליה מאלוהים או משהו, כנראה שהקרנתי המון שלווה וחוזק כשדיברתי איתה והיא אמרה לי את זה ונזכרתי פתאום שככה באמת הרגשתי לתקופה מאוד ארוכה אחרי הפרידה מהאקס – מאוד שלווה וחזקה, כאילו התגברתי על כל כך הרבה מכשולים ושאני מסוגלת להתמודד עם כל מה שיפילו עלי ואלוהים יודע שבשנה האחרונה עברתי המון דברים טובים אבל גם הרבה יותר חרא מאי פעם שכולל פרידה קשה שממנה יצאתי לבד לגמרי – כי כל החברים שלי היו בעצם החברים של האקס (לי לא היו חברה משלי..), מעבר דירה לא מתוכנן, שותף פסיכי, פיטורים מהעבודה וחודשיים של אבטלה בלי שקל על התחת בנוסף למוות של בן דוד שלי ושל עוד כמה אנשים קרובים יותר ופחות. התמודדתי עם הרבה ונדמה לי שבחודש האחרון קצת שכחתי מזה ושקעתי במאין מלנכוליה כזאת. אתמול אותה פרחה בחנות גרמה לי להיזכר בהרגשה הזאת של החוזק, השלווה והחוכמה שהרגשתי עד לפני כמה זמן. היא אמרה שעזרתי לה ושהיא כל כך שמחה שהיא פגשה אותי כי הרגעתי אותה ונתתי לה תקווה וחוזק אבל בעצם היא זאת שעזרה לי. אחרי שיצאתי משם הרגשתי שאני מקרינה משהו, שכולם מגיבים אלי בצורה חיובית, כל מי שעברתי לידו כאילו שם לב שאני שם והגיב לזה בצורה כלשהי.

חוץ מזה קיבלתי מלא תגובות על התמונת פרופיל ששמתי שהיא תמונה ממש ישנה והוירוס הזה שתקף את הפייסבוק שלי גם כן עשה משהו טוב כי פתאום מצאתי את עצמי מצ’וטטת עם מלא אנשים שלא שמעתי מהם ים זמן.

אז בכל מקרה, אני שמחה להכריז שאני חוזרת לעצמי, לאותו האדם שהפכתי להיות בשנה האחרונה ושמאוד אהבתי. אין לי כח להתבכיין יותר ואני רוצה פשוט להנות ממי שאני וממה שיש לי בחיים.

אין לי מילות סיום… אולי כי התהליך עוד לא נגמר..

Mar 8

אתה לא שם לב לפי התמונות שאתה חצי מהגובה שלי?!

איכס