כל כך הרבה עבר עלי השבוע ועם זאת אני ריקה לחלוטין ממילים. מנסה לעכל את החוויות, להבין אותן ולהביאן לכדי ניסוח, אבל המוח שלי מסרב לשתף פעולה והידיים מקלידות אוסף של מילים אקראיות, שלא בהכרח יש ביניהן קשר או הגיון. זה ניסיון שלי לעשות קצת סדר בדברים, או לפחות סדר כרונולוגי של האירועים, בלי יותר מדי מידע, אבל גם בלי סינון או עריכה.

התהליך שעובר עלי כשאני מתרחקת מהבית לקצת יותר זמן ממה שאני רגילה מכניס אותי לסוג של בועה. אני מרגישה מנותקת מהסביבה שלי, מהגרעין. שלושה לילות ביליתי מחוץ לבית. כן, ביקרתי בין לבין, בבקרים, כדי להאכיל את החתולה ולשבת כמה שעות מול המחשב והטלויזיה ובערב שוב יצאתי. שני גברים שונים היו מעורבים בהיעדרותי. את שניהם הכרתי באותו ערב, במרווח של שעות ספורות זה מזה ושניהם הצליחו להותיר בי רושם חזק וטעם של עוד. מה שנקרא I was on a roll.

הראשון תפס אותי באמצע הרחוב, כשכבר הייתי מבושמת מבוסמת קלות משתי כוסות קאווה ששתיתי בבית. הוא ישב עם חברים באיזה בר/ מסעדה והיה גם כן מבושם מבוסם מקצת יותר קאווה ממני. כשחלפתי על פניו, העפתי מבט אחורה וזה כנראה היה סימן בשבילו, אז הוא קם ורדף אחרי בעוד כל חבריו מריעים לו. על התעוזה הוא קיבל את מספר הטלפון שלי והמשכתי בדרכי. תוך שתי דקות הוא כבר התקשר לספר לי כמה הוא שמח לפגוש אותי. בהמשך הערב הכרתי את הבחור השני – סוג של ה’סטרונג סיילנט טייפ’ שבהתחלה לא הייתי כל כך סגורה עליו. תוך זמן קצר, כשהתחלתי לרקוד, הוא כבר התמוגג ממני וגם אני ממנו. הסמס המתקתק ממנו הגיע קצת יותר מאוחר באותו לילה ולמחרת הוזמנתי אליו הביתה. הוא בחור שקט, כשהגעתי היו המון שתיקות ובהיעדר נושא שיחה, הגענו למיטה. כשהוא התפשט התמוגגתי כפליים. מצחיק איך ברגע שמורידים בגדים גם התקשורת המילולית נהיית קלה יותר ואחרי סקס מדהים הצלחנו לשקוע לתוך שיחת היכרות ארוכה, שבה גיליתי אדם מעניין, עם מגוון רחב של בעיות נפשיות.

את הבחור הראשון נאלצתי לדחות ליום שלמחרת. עדיין נרגשת האירועי הלילה הקודם, יצאתי עם בחור מספר 1 ומהר מאוד שכחתי שישנם עוד גברים בעולם. הוא הצליח לרתק אותי כמו שמזמן אף אחד לא הצליח. שוב ביליתי את הלילה במיטה אחרת, אך הפעם, הבגדים, או לפחות רובם, נשארו עלי.

שוב הגעתי הביתה בצהרי היום, עם הרגשה שיש עלי עומס יתר של אינפורמציה. תוך שעות ספורות בחור מספר 2 הגיע לאסוף אותי ושוב ביליתי לילה במחיצתו, שהיה קצת פחות מוצלח מהראשון, בעיקר בגלל פריק אקסידנט שבו הראש שלי נחבט בעוצמה ברדיאטור שליד המיטה. בבוקר הוא החזיר אותי הביתה ושוב שקעתי לתוך עצמי, מנסה להבין את כל מה שעבר עלי. איזה מזל שהתייר ביטל את המפגש שתוכנן לי איתו לאותו ערב.

ועכשיו אני ממתינה. ממתינה לראות מי יעשה את הצעד, ממתינה שהמידע ישקע בתוכי ויהיה מובן יותר. ממתינה לתובנות חדשות, למסקנות איך לפעול. פשוט ממתינה. ונרגעת.

27!!!

אי אפשר לקחת ברצינות שום דבר שקורה בחמש לפנות בוקר.

[ליז לבוס החדש שלה (כן, יש לי עבודה חדשה בתור מלצרית), אחרי ערב סילבסטר מבאס למדי, תוך כדי דיון על, איך לא, גברים]

אתה בטח ממש מבסוט מעצמך. עשית עלי קופה יפה אתמול ואני מעריכה שלא הייתי היחידה. אני? וול, הודות לך, לפחות קיבלתי את המשקאות על חשבון הבית. אבל עזוב את זה, חשבת רגע על כל הבירוקרטיה שאני צריכה לעבור עכשיו בגללך? אתה יודע מה, קח את הכסף, knock yourself out, אבל ראבק, באמת היית צריך לקחת גם את כל שאר הארנק? הרי גם ככה לא היה שם שום דבר אחר שיכל לעניין אותך ולי, לי דווקא היו המון דברים חשובים בפנים.

אתה יודע, למשל, שעדיין לא קניתי נעליים לחתונה של אחותי ביום חמישי ושעכשיו, כשאין לי כרטיס אשראי, אני כנראה גם לא אקנה? יש לך מושג כמה זה חשוב להתאים נעליים לשמלה?! ואתה יודע שקניתי את הארנק הזה בברלין ושאי אפשר להשיג עוד אחד כזה? ויש לך בכלל שמץ של מושג איזו טרחה זו לגשת לתחנת משטרה ולהגיש תלונה? ולהזמין כרטיס אשראי חדש. ועד שהוא מגיע. ולבקש הלוואות מחברים, כי אין לי כסף לקנות לעצמי אוכל. וואלה, אתה יודע מה, זה אפילו לא מעצבן אותי כמו שזה העליב והשפיל אותי.

זין על יום כיפור ועל הסליחות וכל זה, הרסת לי את הערב ואני מקווה שתשרף בגיהנום!

את רועי הכרתי באחד הפאבים התל אביביים שאני לא נוהגת להגיע אליהם באופן קבוע, אבל מאלה שאני נהנית בהם כשאני כבר שם. לבשתי את שמלת המזל שלי – שמלה לבנה שמושכת המון תשומת לב ויצאתי מהבית חמושה בערימות של ביטחון עצמי ומצב רוח טוב. התגובות אלי היו בהתאם ומיד כשהתיישבנו, אני והיעל, הברמן התחיל לפלרטט איתי. מאוחר יותר גם בעל המקום ניסה את מזלו איתי על ידי זה שהוא הזמין אותי לכמות נאה של שתייה על חשבון הבית ובכלל, ואני מרשה לעצמי להשתחצן לרגע, הייתי האטרקציה של המקום.

במהלך הערב גם הכרתי את רועי. גבוה ותכול עיניים, שהתחיל להתבלבל במילותיו בכל פעם שהבטתי עמוק לתוכם, במבט חודר. זה מצא חן בעיני, הביישנות הקלה שלו רק גרמה לו להתחבב עלי עוד יותר וחלק נכבד מהערב ביליתי בפלירטוטים איתו. התנשקנו, החלפנו טלפונים ואחרי סירוב מנומס מצידי להצטרף אליו, רועי המשיך בדרכו, עם חבריו, לפאב תל אביבי אחר. הסמס, עם בקשה שניה להצטרפות, לא איחר להגיע. שוב סירבתי בנימוס, אבל הבטחתי, טנטיבית, שנפגש ביום שני.

מדי פעם יש לי את הערבים האלה בהם אני מרגישה מאוד טוב עצמי ומשדרת את זה החוצה. אני חייכנית ופלרטטנית והמון גברים מתחילים איתי. חלק מצליחים יותר וחלק מצליחים פחות, אבל החוק שלי, ביני לבין עצמי, הוא שאני חוזרת הביתה לבד. איכשהו אני מרגישה שמהפעולה הזו, שאף אחד לא מצליח לגמרי להשיג אותי, ממנה נובעת העוצמה שלי.

בחזרה לרועי אם כך. יום שני הגיע והיה זה יום עמוס לעייפה. בסביבות אחר הצהריים קיבלתי ממנו סמס שמזמין אותי לסרט אצלו בבית. אני קצת מתעצבנת מגברים שעושים את המהלך הראשון שלהם בסמס במקום להתקשר ולכן בחרתי לא לענות. קצת מאוחר יותר, בדרכי הביתה אחרי יום די מטורף, הוא התקשר. ציינתי בפניו שהיה לי יום קשה, אבל שאודיע לו קצת יותר מאוחר מה קורה איתי. חזרתי אליו כעבור שעה עם התנצלות שלא אוכל לראות אותו באותו יום, אולם הבטחתי שאהיה שלו ביום חמישי, והפעם על אמת. למעט הביטול שלי, היתה לנו שיחה דווקא ארוכה ומאוד מהנה. אם קודם לא הייתי לגמרי בטוחה לגביו, אז אחרי השיחה הוא כבר מצא חן בעיני הרבה יותר.

ובכן, חמישי הגיע ואיתו אירועים רבים, לאחד מהם רציתי ללכת עם רועי. לבסוף הוא התקשר והפעם בפיו היתה התנצלות על כך שיש יומולדת לחבר ואולי פשוט נפגש מאוחר יותר. הוא הוסיף גם הזמנה לבלות את הלילה אצלו בבית. שוב סירבתי בנימוס, באיצטלה שאינני אוהבת לישון מחוץ לבית. במהלך ההתארגנות שלי באותו ערב, היו בינינו מספר שיחות. באחת מהן הוא ציין שהוא יודע שנתתי את הטלפון שלי לברמן בפאב (שלא התקשר אלי). הודיתי באשמה, אך לא לגמרי הצלחתי להבין לאן הוא מנסה לחתור עם זה. אני ניסיתי כל הזמן לשנות נושא, בעוד רועי דאג בכל פעם לעקוץ אותי על העניין. אוקי, הבנתי, האגו שלו אולי קצת נפגע, אבל הנקודה היא שלא קרה בסוף כלום וזה לא שיש לי איזושהי מחוייבות כלפי אף אחד מהם. השיחה המשיכה ובכל הזדמנות רועי דאג לעקוץ אותי על משהו. בשלב הזה הוא כבר מתחיל הרבה פחות למצוא חן בעיני. לבסוף הוא ציין שמה שנאמר עלי באותו ערב, היה שאני מחפשת זין. על זה עניתי שאני אפילו לא מתכוונת לכבד את הטענה הזאת בתגובה. הוא המשיך בתחקור נמרץ שלי לגבי הסיבות שבגללן לא חזרתי איתו הביתה באותו ערב ואז נפל לי האסימון; רועי לא הבין כיצד זה יכול להיות שיש מולו בחורה שמתה לזיון והוא לא הצליח לזיין אותה. כמובן שהוא הכחיש הכל וגם דאג שלרגע לא ארגיש שידי על העליונה. “אל תחמיאי לעצמך”, הוא אמר, כשהצגתי לו את התאוריה שלי. ובכל זאת הוא סיים את השיחה עם הזמנה נוספת שאבוא לישון אצלו. בפעם הלא זוכרת כמה, סירבתי בנימוס וחשבתי שבזה נגמר הסיפור.

בשישי בערב, בדרכי הביתה מההורים, עם התייר שהתנדב לתת לי טרמפ, רועי שוב התקשר. הוא שאל לתוכניותי ועניתי לו שאני מתכוונת להשאר בבית. הוא שוב הזמין אותי לישון אצלו ושוב הסברתי לו שאני לא אוהבת לישון מחוץ לבית. בחיי שהוא עקבי. בבית עוד קיבלתי ממנו כמה סמסים, באחד מהם הוא ציין שבעל הפאב, מיום שבת שנפגשנו, שואל עלי. וואלה, אני כבר לא מבינה מה הבנאדם רוצה ממני. ויתרתי על ההזמנה להצטרף אליו לפאב והלכתי לישון.

למחרת קבעתי עם היעל לצאת לפאב הקבוע ושוב רועי התקשר. אמרתי לו שאהיה בפאב הקבוע שלי ושהוא מוזמן לקפוץ אם הוא עדיין חושק לפגוש אותי. מראש סירבתי להזמנתו שאשן אצלו. הוא הגיע לפאב מלווה בחבר וכסא נוסף על הבר נשמר בשביל האגו שלו. ישבתי איתו קצת והוא שוב שאל אם אני באה לישון אצלו. הפעם הוא לא הסתפק בסירוב המנומס מספר 6,893 שלי והמשיך ללחוץ. “מה לא ברור לך במילה לא?” שאלתי אותו. לא היתה לו תשובה מספקת, להפתעתי הרבה. יעצתי לו שישנה טקטיקה, אם הוא רוצה שיצא ממני משהו. רועי התעקש שהוא לא יחליף טקטיקה ובתגובה ציינתי בפניו את הברור מאליו – שאם כך, אז זה לא יעבוד לו. איבדתי את הסבלנות ויצאתי החוצה לחברים שחיכו ממני לעדכונים. אחרי שהבין, שוב, שאני לא הולכת לשכב איתו, רועי הלך. 

אם חשבתם שזהו, הרי שגם אני וגם אתם טעינו, כי מספר ימים לאחר מכן, בעודי מנסה לנמנם על הספה, לפני הטיסה לתורכיה, רועי התקשר לעוד ניסיון נואש אחד. “מה העניינים?” הוא שואל. “בסדר ושלומך?”. “מה את עושה?”. “מנמנת על הספה”. “וואלה. רוצה לבוא לישון אצלי?”. “לא”. “למה?”.

כאילו שזה לא היה ברור.

יש הבדל גדול מאוד בין אלכוהוליזם לבין הרעלת אלכוהול.

הראשון נובע מהתמכרות ואילו השני קורה בעיקר לילדים מטומטמים שלא יודעים לשתות.

יש מקרים בהם האחרון קורה כתוצאה מהראשון, אך אין תלות בין הדברים.

טיפשות זה דבר מעצבן. ממש אבל.

אז הגעתי למשרד הבוקר אחרי שישנתי מחוץ לבית. אין ספק שמזג האויר הגשום, האלכוהול והסקס אתמול בלילה שיפרו לי מעט את ההרגשה.

הבחור לא הגיע היום, הבעיה שברגע ששחר הזכיר לי אותו, חזרתי לאותה הרגשה מזופתת.

אני מתחילה להתאבסס, לא טוב ל א  ט ו ב.

אבל היי, לפחות יש לי מסך חדש.

מצאתי עוד מישהי שאוהבת ליקר צ’ילי

אני דבקה בעמדתי שזה המשקה הכי מדהים בעולם.

הכי הצחיק אותי שהברמנית לא הסכימה להגיש לנו את המשקה השנוי במחלוקת מפחד שנעלה בלהבות או משהו…

זה היה by far הדייט הגרוע ביותר שהיה לי בחיים!

וכשהכרנו הוא היה כל כך מקסים (וחתיך, ממש חתיך! עדיין), אלכוהול יכול כל כך לתעתע בנו.

לא כיף