משעמם לי כאן בעבודה וזה זמן נפלא לחשוב על חומר לפוסט חדש, אז ישבתי (כי זה מה שאני עושה פה בעיקר) וחשבתי (כי זה גורם לי להראות כאילו אני עובדת) וחשבתי עוד קצת ועוד קצת על איזה נושא אני יכולה לכתוב. לא קרה שומדבר מרגש בחיים שלי בימים האחרונים, חוץ מזה שהיום בצהריים חתמתי על חוזה לדירה, אבל כל מה שאני יכולה לספר על זה זה שהייתי במשרד, חתמתי, ההורים שלי חתמו על שטר חוב וזהו. זה לא בדיוק חומר לפוסט שלם, מה גם שזה לא בדיוק מעניין אף אחד. אז התחלתי לחשוב על העבר שלי ואיזה סיפורים מעניינים יש לי מהתקופה שלפני שפתחתי את הבלוג, הרי יש 25.5 שנים של אירועים וסיפורים מעניינים יותר ופחות ובטוח חלק מהם שווים פוסט. so here goes הנושא שבחרתי הוא פדיחות. למה? א. כי זה מצחיק ומזמן לא ממש צחקנו פה וב. כי יש לי המון מהם. באמת. כאילו אני מלכה בכל מה שקשור לפדיחות בסקס. נראה לי שכמעט כל אמא של כל חבר שהיה לי ראתה אותי ערומה או לפחות בלי חולצה, או שמעה אותי גונחת, או משהו מפדח אחר. אז הנה לכם מצעד הפדיחות ותרגישו חופשי לשתף גם את שלכם בתגובות:
בעצם הכל מתחיל איפשהו בעבר הרחוק, בגיל 16 ככה, אולי 17 עם רני שהיה, אפשר להגיד, הפאק באדי הראשון שלי. לא, סליחה, זה מתחיל אפילו לפני עם רני אחר שהיה גם הבחור הראשון ששבר לי את הלב והיום אחד האנשים שאני יותר אוהבת בעולם, אניוואיי, רני הזה כמעט היה הראשון שלי, רק שאז הוא ומולי (חברה שלי) הלכו קצת מאחורי הגב שלי ואז אני ורני לא דיברנו מלא זמן עד שהשלמנו ונהיינו ידידים ממש טובים. זה קורה לי הרבה, שאני מזדיינת עם אנשים, מנתקת קשר ואז אנחנו משלימים ונהיים ידידים טובים. נו טוב, אני שוב מאבדת את הפואנטה, אז בתקופה שאני ורני היינו סוג של ביחד, היינו נפגשים אצלי אחרי הלימודים ובגלל שבבית שלי היה גג מאוד גדול ומגניב שאפשר לעשן בו אז גם שאר החברים היו מגיעים אלי כדי לשבת שם ובכלל זה היה סוג של בית פתוח לכל מי שרוצה להגיע. ההורים שלי היו אנשים ליברלים ומכניסי אורחים כאלה, אז אנשים מאוד נהנו להיות אצלנו. תקופה מגניבה ללא ספק. בכל מקרה באחד הימים ישבתי אצל חברה ודיברתי עם רני, שהיה שכן של אותה חברה, בטלפון וקבענו שנפגש למטה ונלך אלי. אז אותה חברה ועוד חברה שגם ישבה איתנו החליטה שגם היא באה ושהיא מזמינה גם את החבר שלה לבוא (שהיה גם חבר טוב של רני) והוא הגיע גם עם עוד איזה חבר או שניים. אז אני ורני הלכנו לחדר שלי וכל החברה עלו לגג ובינתיים הזמינו עוד כמה חברה לשבת איתם. אז אני ורני בחדר, עושים מה שאנחנו עושים והוא מוציא קונדום והכל סבבה, רק שאז התחרטתי ואמרתי שאני לא רוצה בעצם ורני זרק את הקונדום למטה דרך החלון וסתם נשכב לידי ערום. בינתיים למעלה, החברה התחילו להשתעמם והחליטו שהגיע הזמן שאני ורני נסיים את העניינים, אז הם פשוט ירדו למטה, פתחו את הדלת של החדר שלי והודיעו לנו שכדאי שנסיים כי נמאס להם לחכות לנו. הם עומדים בדלת, אני בהלם ובדיוק גם אח שלי נכנס הביתה ורואה את כולם עומדים בדלת של החדר שלי והוא וחבר שלו באים לבדוק מה לעזאזל קורה שם. עכשיו נוצר מצב שאני ורני שוכבים ערומים במיטה שלי, מכוסים בשמיכה ושמונה אנשים (כולל אח שלי הגדול וחבר שלו) עומדים בדלת ומחכים לנו שנועיל להתלבש ולצאת אליהם, רק מה, הם לא מוכנים לזוז משם כדי שנוכל להתלבש בפרטיות. בסוף הבנות ירדו למטה למצוא את הקונדום (אני מדברת על גיל 16 כן, בתקופה שקונדומים היו גורם לצחוקים לא מעטים), רני הצליח לשים על עצמו מכנסיים מתחת לשמיכה והבנים התעקשו להשאר בחדר ולהסתכל דרך החלון על הבנות מוצאות את הקונדום. אני נשארתי תקועה, ערומה מתחת לשמיכה.
הפדיחה עם רני האחר היתה קצת פחות נעימה, כשבאחד הפעמים ששכבנו והייתי מעליו בתנוחת רכיבה, אבא שלי פתאום החליט לבדוק אם אני בבית (3:00 לפנות בוקר, מי חשב בכלל לנעול את הדלת). כפרעלאבאשלי שהחליט פשוט לסתום את הפה ולהתנהג כאילו הוא מעולם לא ראה את הבת הקטנה שלו באמצע זיון. אני בחיים שלי לא קפצתי כל כך מהר וכל כך רחוק.
קצת אחרי הבגידה של רני ומולי, רני חגג יומולדת וכולנו הלכנו ל”צבעים” כדי לחגוג לו. אני דיברתי עם ידיד שלי תוך כדי הליכה ולא ממש הסתכלתי לאן אני הולכת, ככה שזה לא היה מפתיע שנכנסתי ישירות לתוך עמוד, ולא סתם עמוד, לא ולא, היה זה עמוד שתלוי עליו תמרור של חניה לנכים (כמה סימבולי). אני לא מגזימה כשאני אומרת ש-30 אנשים literaly נפלו על הרצפה מרוב צחוק.
בכיתה יא’ הייתי חברה של ניר לאיזה שבועיים וחצי, בעצם אני וניר היינו יותר ביחד אחרי שנפרדנו מאשר שהיינו כשהיינו ביחד. זאת אומרת היינו חברים באופן רשמי לשבועיים ואז הכרזנו על פרידה ואז פשוט המשכנו להפגש ולהתחרמן. אז באחד הפעמים האלה, דווקא כשעוד היינו ביחד, אני וניר שכבנו על המיטה שלו שנינו בלי חלק עליון. החלון של החדר שלו היה פתוח ושמש נעימה ליטפה את החזה שלי שהיה חשוף לחלוטין. כמה טבעי שבדיוק באותו הרגע אמא של ניר חזרה מהעבודה והחליטה להכנס להגיד שלום לבנה הצעיר ביותר. את מה שקרה אחר כך אני לעולם לא אשכח, ניר התלבש ויצא מהחדר כדי להגיד לה שלום כמו שצריך, אני נשארתי שם ורק שמעתי את הצעקות. מסתבר שאמא שלו כבר הספיקה לספר לאבא שלו, ואבא של ניר החליט שזה הזמן לעשות לניר את השיחה על the birds and the bees. הצעקות היו של ניר שמחה על כך שהוא לא רוצה לעשות את השיחה הזאת. פעם אחרת אמא של ניר חזרה הביתה בדיוק כדי להפריע לשנינו באמצע חירמון סוער על הספה של הסלון. אחרי המבט שקיבלתי ממנה באותו רגע, כבר פחדתי לחזור לשם.
בכיתה יב’ יצאתי עם גלעד, הוא היה מ”כ בתותחנים ואני הרגשתי ממש מגניבה שיש לי חבר מפקד בצה”ל שהוא גיבור וחזק ושומר עלי ואני יכולה להיות האישה הקטנה שלו (זה היה לפני שהבנתי שבתותחנים בעצם לא עושים שומדבר ותוך התעלמות מוחלטת מזה שגלעד היה בלונדיני, רזה וחולמני שסביר שאפילו אני הייתי מסוגלת לכסח במכות, נו מילא). בלילה הראשון והיחיד שביליתי אצל גלעד, אחרי שלא התראינו שלושה שבועות, כי בדיוק התחילה האינתיפאדה, שכבנו ואחרי זה נרגענו עם סיגריה ערומים על המיטה שלו. אתם כבר יכולים לנחש את ההמשך, כי גלעד שכח כמובן לנעול את הדלת שלו ואמא של גלעד נכנסה לבדוק מה שלום הבן החייל שחזר מבילוי. אני הייתי בהיסטריה שאמא שלו ראתה אותי ערומה (הייתם חושבים שאתרגל לזה כבר, אבל לא). גלעד היה בהיסטריה כי היא תפסה אותו מעשן בחדר.
איתי, הווו איתי *אנחה נוסטלגית*, הסקס הכי נפלא שלא ידעתי להעריך, סתם כי הייתי צעירה מדי ואיתו היו לי מספר לא מבוטל של פדיחות והרפתקאות. אם רק הייתי יודעת איך למצוא אותו היום… טוב, פתאום קלטתי שזה שוב נהיה פוסט ממש ארוך וגם ככה אני לא יכולה לספר על כל הפדיחות שאי פעם היו לי בפוסט אחד כי אתם בוודאי תרצו למות מתישהו באמצע וגם ככה רצוי שאשאיר לעצמי עוד כמה קלפים בשרוול לימים שבא לי לכתוב ואין לי על מה.
יאללה שתפו גם אתם… המשך יבוא.
מאת: Lizibee | 
1 בSeptember, 2010| 
